עם עליית משך החיים שלנו גם בעיות הזיכרון תופסות חלק יותר מרכזי בחיינו... ולמרות שאנחנו רחוקים עדיין מבאמת להבין את מהות הזיכרון, יותר ויותר מידע מעניין מצטבר. ראו ברשימה כאן קצת מהמחקרים האחרונים בתחום כמו למשל את המחקר על הזיכרון כדרגת הקישוריות בין תאי המוח או על הדמיות וזיכרון, על תנועה ותרומתה לזיכרון, או על אלה שלא שוכחים כלום. מעניין גם שלמקומות נבחרים (כמו המסעדה בה אכלנו את הארוחה הכי רומנטית שלנו או מיקום העץ עם הפריחה המדהימה בגינה הסמוכה) אנחנו שומרים פינת זיכרון מיוחדת במוח. גם לתחומים חשובים בחיינו הזיכרון שלנו נשאר פעיל, ראו את הפסנתרית המומחית שבגיל 101 היתה כבר דמנטית אבל כשנתבקשה לנגן על הפסנתר עשתה זאת ללא בעיה וזכרה נהדר איך לעשות זאת. וגם חומרים בסביבה משפיעים על הזיכרון שלנו, כמו למשל המחקר הבריטי שהראה איך ארומת שמן הרוזמרין שיפרה תוך כמה דקות את הזיכרון של החווים את הריח. וגם התזונה משפיעה, כמו למשל אומגה 3, רימונים, או תזונה קטוגנית ויש כמובן עוד...  מחקר ששימח אותי (אישית) הוא המחקר הקנדי האחרון בו הראו חוקרי אוניברסיטת מקגייל שניתן להבין את תהליכי השכחה המלווים את גיל העמידה וההזדקנות לא כבעיית זיכרון אלא כשינוי מכוון של המיקוד ואיזורי שליפת המידע שבמוח (ראו בתמונה את איזורי המוח המסומנים בכחול ובאדום). החוקרים עקבו בעזרת fMRI אחרי פעילות מוח משתתפים אחרי שהסתכלו על סדרת תמונות אנשים שהוצגה על המסך. המשתתפים בגילים שונים (19-76 שנים), נתבקשו להיזכר ולהגיד אם דמות מסוימת הופיעה מצד ימין או שמאל של המסך ואם הופיעה מוקדם או מאוחר ברצף. בניתוח מימצאי ה-MRI התיפקודי יכלו לראות איזה חלק במוח היה פעיל בזמן ההיזכרות. קל היה לראות שהצעירים הפעילו את איזור הקורטקס הויזואלי ואילו המבוגרים והזקנים הפעילו את הקורטקס הקדם חזיתית המדיאלי (איזור מוח הקשור עם מידע חיים והתבוננות פנימית). שינוי כזה משקף את תהליכי שידרוג חשיבות המידע המלווים את ההזדקנות, דהיינו שלא כמו הצעירים המבוגרים יותר מדרגים את המידע.   מכאן ניתן להבין את ההמלצה הגורפת לתירגולי התבוננות כדי לאמן ולשפר את הזיכרון וזאת על ידי שיפור הפניית תשומת הלב לאיזור שנרצה (רוצים לנסות?).