לכבוד יום ללא עישון המתרחש מחר ולכל יום ללא עישון שיתרחש מתי שתרצו, רציתי לספר לכם איך אני היפסקתי לעשן.

דרך אגב, התחלתי לעשן רק כדי לרזות שכן שמעתי שמי שמפסיק לעשן משמין, אז חשבתי שמי שמתחיל לעשן - מרזה. לצערי זה ממש לא היה ככה ולא רזיתי כלום בעקבות התחלת העישון.

אז אחרי שאני מעשנת כבר הרבה שנים, ושתי קופסאות סיגריות ביום, ומנסה מדי פעם להפסיק ללא שום הצלחה קורה המהפך.

באותו ערב ישבתי ופיטפטתי ברשת עם חבר מהודו, אני הייתי אחרי גירושין והוא היה מוצב בעבודה הרחק מביתו כך ששנינו היינו לבד בערבים והיינו מדברים כל יום בטח שעה -שעתיים. על החיים ועל פילוסופיה ועל תרבות ועל אינטרנט ועל כל נושא שמישהוא משנינו היה ממציא מדי ערב.
אני כל כך אהבתי את השיחות האלה שהייתי מצפה להן בשקיקה כל יום.
 
ואז ערב אחד הוא מציע שנפסיק לעשן (שנינו היינו מעשנים כבדים), אמרתי לו שאין סיכוי שכן ניסיתי כבר ונכשלתי. בחוכמת ההודים הוא הציע שלא צריך לחשוב על הפרויקט בענק ולכל החיים רק על להפסיק היום ומחר אם נרצה נעשן.

זה נראה לי פשוט בייחוד שלדבר איתו בלי סיגריה צמודה היה מרענן ונחמד ובכלל לא קשה.
וזהו, מאז לא עישנתי.
תאמינו לי שלא היה קשה בכלל, האהבה שהיתה לי אליו וממנו חילחלה לכל החללים שהשאירה חוסר הסיגריה.

עד היום אני מחייכת לרעיון הגדול שעלה על דעתו באותו ערב נחמד.

אז אם אתם מעשנים, הנה עיצה פשוטה - תציעו למי שאתם אוהבים להפסיק לעשן רק לערב אחד.