אז אחרי שנה שלא כתבתי פה הנה אני שוב כאן ושוב מרגישה צורך לדבר ואולי לעודד אלה שנמצאים באותו מצב. אני כבר שנתיים בסוג של מלחמה עם הדבר הזה (דכאון ומאובחנת ocd) ולא, אני לא מתייאשת.

אם אני מסתכלת על השנתיים האלה זה מצד אחד מצב לא נעים בכלל במשך המון זמן ומצד שני בתוך כל העלייות והירידות האלה אני עדיין במגמת עליה. ככה אני רואה את זה. בשנה האחרונה כמעט ולא סבלתי ממצבי רוח והייתי בטוחה שזהו, זה מאחוריי עד שקרה אסון במשפחה ואיבדתי בן אדם קרוב.

המחשבות הטודניות צצו להן ישר וגם הדיכי חיכה לי בפינה. שוב לא כיף לי, שוב בקושי אוכלת, שוב לא נהנית מכלום אבל אומרת לעצמי שלא נורא. זה יעבור. כל דבר בחיים עובר וזה גם יעבור. מישהו פעם אמר לי שאנחנו כל החיים שלנו חיים בסטרס, בכעס, לא רגועים, לא יודעים לנוח, לא מקשיבים לעצמנו וככה במשך שנים. אם במשך שנים אנחנו סוג של מכניסים את עצמנו לדיכאון או לפחות לא מונעים אותו אז אי אפשר לצפות שהוא יעלם תוך יומיים.

כולנו רוצים להיות מאחורי זה וכל הזמן משווים איך היה ואיך היינו פעם אבל פה לדעתי זה סוג של טעות. אני חושבת שמה ש"היפיל" אותי הפעם זה שכמה חודשים הייתי בן אדם רגיל ופתאום שקרה אסון במשפחה הייתי לא מוכנה לזה.

כל הזמן אמרתי לעצמי אבל איך? איך שוב פעם זה קורה לי, הרי לפני שבוע הייתי בן אדם רגיל לגמרי. ואם אני מסתכלת אחורה, מה אני רואה? שהפסקתי לעשות ספורט, הפסקתי לנוח והפסקתי לעשות דברים שעושים לי טוב ושוב מאשימה את עצמי בכל דבר אפשרי.
בגדול, עכשיו אני מבינה שקיבלתי שיעור אחד החשובים שלי, צריך להיות מוכנים לנפילות. לא להתרגש מהם ולדעת שהם אולי יבואו ואם כן אז לא נורא. יעבור, כמו שעבר כבר אלף פעם. ולא להזניח את עצמנו. הרי אם נרצה שרירים מפותחים בגוף ונתאמן שנה בחדר כושר ופתאום נפסיק אנחנו לא נצפה שהשרירים ישמרו על עצמם.

ואותו דבר פה, ברגע שחוזרים לחיים הרגילים צריך לא לשכח להמשיך בדרך הבריאה, לעשות ספורט, לא להגיב למחשבות טורדניות, לטייל יותר, לנוח יותר, לישון כמו שצריך והכל יהיה בסדר. ורציתי גם להגיד כמה מילים על המחשבות הטורדניות. הם הביאו לי מלא אי נוחות. פחד וחרדות. חשבתי כל הזמן שאני אמות, שיש לי מחלה, שהקרובים שלי חולים ועוד מלא! הם לא נתנו לי לישון/לאכול/לשמוח ואז אמרתי לעצמי שהמחשבות האלה הם לא אני. הם רק באים ומזכירים לי שאני צריכה לשנות את החיים שלי לטובה ואז כל פעם שמחשבה כזו או אחרת מופיעה אני אומרת לה תודה. ולא משנה מה המשמעות של אותה מחשבה, אני לא מתייחסת, פשוט אומרת לה תודה וזהו. כך הן נחלשו לי משמעותית ועכשיו קצת יותר טוב.

תשמרו על עצמכם, תדעו שאתם לא לבד. על תאמינו למחשבות הטורדניות שבאות לפגוע בהכי יקר שלכם. זה לא אתם!!!!!!!! אתם לא משוגעים והכל בסדר איתכם, רק תקופה קצת לא טובה אבל מחר יהיה יותר טוב!!!!!!! רק בריאות!!!