אז... הרבה זמן עבר מאז שעדכנתי כאן.. ספק עומס יום יומי ספק בריחה מעצמי...
הייתי בסוג של אשפוז בית אצל אחי שלא ממש עבד.. זה גרר איתו לא מעט דברים כמו שקרים מול המרפאה כי הוא היה בפגישה איתי ועם הצוות ולא יכלתי להגיד לידו את האמת כי רציתי והיה לי חשוב לשמור ולשמר את הקשר איתו.. להגיד שזה לא עבד היה מוביל לפיצוץ כי הוא לא יודע שזה לא עבד.. הוא חשב שהזמן שלי שם עשה שינוי והכל הלך לפי התוכנית.. בפועל שום דבר לא קרה והערות שלו שנעשו באמת מתום לב ומדאגה ואכפתיות הובילו אותי להתנהגות מתגוננת בעיקר ולהרגשה שכופים עליי ולא שאני בוחרת בעצמי וזה די עשה את הכל הפוך.. מעולם לא עשיתי עניינים עם אוכל.. לא חיבלתי וצימצמתי מעולם בצורות כאלו כמו שעשיתי אצלו וזה רק גרם לי להרגיש גרוע פי מיליון...
בסופו של דבר חזרתי הביתה וזה עשה לי רק טוב.. הרגשתי ממש חולה אצל אחי.. הרגשתי שהדיכאון מתחיל להשתלט עליי שם.. לחזור הביתה ולשיגרה עשה לי מאוד מאוד טוב..
אז שבוע אחרי סיפרתי במרפאה את האמת בנוגע לזמן אצל אחי.. הם היו קצת בהלם אבל בגדול נראה לי שכן העריכו את הכנות... הסברתי את עצמי.. נראה לי שהבינו..
שבוע שעבר שלחו מכתב להדסה לאשפוז... הם יודעים שלא אתאשפז עד סוף יוני כשאני מסיימת ללמוד אבל רצו שבכל זאת נתחיל תהליכים לקראת.. למען האמת די התאכזבתי.. התאכזבתי כי אני באמת עושה מאמצים ומנסה קצת יותר ונכון שזה נראה לאט מדי ומעט מדי למישהו חיצוני אבל לי זה מרגיש המון... והרגשתי שהם לא באמת רואים את המאמצים והשינוי וזה די ביאס אותי והוריד לי את המוטיבציה שעוד הייתה.. לא התווכחתי כי אין טעם.. ובגדול זה מה שקרה לאחרונה אם אני מנסה לתמצת את הכל עכשיו...
בלימודים כיף לי וזו ממש הרגשה של סוף... ממש מתחילים להרגיש את סוף השנה וזה מרגש ומלחיץ והכל ביחד.. ממש לא מאינה שזה ככה קרוב ובמקביל מרגיש כל כך רחוק... 
פיזית אני לא במיטבי אבל ממש עושה כל מה שביכולתי כדי לשרוד את התקופה הזו ולהחזיק מעמד עד לסיום הלימודים.. 
לגבי אשפוז... לא רואה את זה קורה כרגע... אני לא מתנגדת לשם התנגדות ואני כן מבינה שאם זה באמת יהיה חובה והכרחי אני כן אסכים אבל כרגע זה לא מרגיש לי ככה ואני מרגישה שאני כן יכולה להחזיק חיים בחוץ ולנסות לעזור לעצמי בעצמי... למה הכוונה?..
הכוונה היא שאני מבינה שהמרפאה כנראה יפסיקו טיפול במידה ולא אסכים להתאשפז ובמקביל אני גם לא רואה את כבר כמשהו נורא ואיום וזה גם לא מרגיש לי נטישה כלשהי כמו לפני כן.. אולי בגלל שאני שוקלת לעזוב עוד הרבה לפני.. למען האמת אני רוצה לדבר עם המטפלת שלי ביום שני הקרוב בדיוק על זה.. על לעזוב לבינתיים את המרפאה או לקחת פסק זמן כלשהו לפחות עד סוף הלימודים.. לא ממקום של להתדרדר.. זה לא מגיע מהמקום הזה.. אני מבינה שאולי זה יכול להראות ככה אבל זה ממש לא ככה.. חשבתי על זה הרבה לאחרונה.. ממש הרבה... ויש משהו בשקילה השבועית הזו שעושה לי מאוד רע.. יהיה לי יותר אפשרי להפסיק להישקל בבית באופן יום יומי אם אני אדע שאני לא צריכה להישקל שם.. אם אין לי שקילה של פעם בשבוע.. משהו במספרים האלו הורג אותי.. וכבר קרה בעבר שנתתי את המשקל שלי לפסיכולוגית שלי שהייתה לי כאן בעיר והסכמנו שלא להישקל וזה מאוד מאוד עזר לי לאכול קצת יותר וזה כן הוביל לשיפור במצב ובהחלט תרם לי.. להוריד סימפטום אחד לפחות ובעצם הורדת הסימפטום הזה יש השלכות גם על האוכל והשלכות בצורה טובה.. אני מבינה את הבקרה הזו ומבינה שבמרפאה חייבים לשקול אותי כדי לדעת מה קורה אבל לי אישית זה עושה מאוד רע ולא תורם לי.. ואני באמת רוצה לנסות.. לנסות לבד.. לנסות לאכול קצת יותר בלי המספר הזה שגורם לי להיכנס להיסטריה וחרדות ועל פיו נקבעים הימים שלי.. ואין סיכוי שאני אצליח לא להישקל בבית אם אני יודעת שפעם בשבוע אני נשקלת שם.. זה לא יעבוד.. אין סיכוי... אז חשבתי... חשבתי לדבר עם המטפלת ולהסביר לה.. להסביר שזה לא מגיע ממקום רע או חולה אלא באמת ממקום שמבין שבכל מקרה מה שוקרה כרגע לא עובד.. אני לא מצליחה לעזור לעצמי והטיפול במרפאה באמת לא תורם לי ולא כי הם עושים משהו לא בסדר אלא כי אני לא מצליחה להיעזר בהם.. משהו שם פשוט לא עובד.. אז להמשיך ככה רק כדי להמשיך ולהגיד שאני בטיפול זה חסר טעם.. באמת.. ואני רוצה לנסות אחרת.. ואולי זה כן ילך ואולי לא אבל אם לא אנסה אני לא אדע.. אולי אבקש לעשות הפסקה קטנה.. פשוט לתת לי הזדמנות לנסות בדרכי.. ואם זה יעבוד אז מעולה ומה טוב.. ואני אבטיח להם שבסוף יוני אגיע שוב ואם נבין ביחד שזה לא עובד אני כן אסכים להתאשפז אבל אני רוצה לנסות.. אין שום רע בלנסות.. המצב בין כה וכה לא טוב ובין כה וכה הוא לא משתפר ואני ממשיכה לרדת וכרגע זה ממילא עומד על אשפוז בסוף יוני אז להמשיך ככה כמו שזה מרגיש לי לשמר מצב רע.. פשוט ככה.. ואולי הגיע הזמן לשנות...
אז זהו בגדול...
זה מה שקורה איתי כרגע.. הלבטים איתם אני מתמודדת בימים האחרונים...
ואני יודעת שזה יכול להראות רע אבל זה מגיע ממקום טוב.. זה מגיע אחרי הרבה מאוד מחשבה וזו לא החלטה של רגע.. זה לא נעשה כדי להתדרדר אלא כדי לנסות לצאת מהמקום הרע הזה שאני נמצאת בו.. לשבור את המעגל הזה.. את הסטטיות הזו שיש כרגע.. משם זה מגיע...
והלוואי... הלוואי שאני צודקת... זה מרגיש שכן.. 
הלוואי...