אז הנה אני מתחיל... שלום, שמי יובל וחליתי בפרקינסון לפני 5 שנים. כיום אני בן 46. המחלה באה בזמן גרוע... (איזו מחלה מגיעה בזמן טוב?). הייתי בשיא מבחינת עבודה, אישה אוהבת וחמה, 2 ילדים חכמים ומקסימים. ולפתע הכל קרס. אני זוכר את השינוי שחל אצלי בכתב היד. בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות אך עם הזמן הבנתי שמשהו קורה. גם הקול שלי קצת השתנה. התחלתי לדבר מהר ולא ברור. אשתי העירה לי שמשהו לא תקין אך לא היה לי זמן, רצון או אומץ להתמודד עם העניין. כשראיתי שממש קשה לי לאחוז בעט וכשהבחנתי שאנשים מתחילים לבקש ממני לחזור על דבריי שוב ושוב נפל לי האסימון שמשהו לא בסדר. לקח לי הרבה זמן לפנות לרופאת המשפחה. בשלב זה אני מבקש להציע לכל מי שסובל מבעיה רפואית כזו או אחרת שאיננה מאובחנת לא ללכת לרופא אלא לרוץ אליו כמה שיותר מהר. קשה לי מאד הכתיבה. זה הבלוג הראשון שאני כותב. אשמח להמשיך מכאן בפעם אחרת. תודה שקראתם.