ירידה בתפקוד המיני נובעת ממספר רב של גורמים המחולקים לשלוש קבוצות: אורגנית-פיסיולוגית, פסיכולוגית או שילוב ביניהם. בין הבעיות בתפקוד המיני הנובעות מגורם אורגני-פיסיולוגי ניתן לציין: * בעיות הורמונאליות הקשורות בהפרשה מהאשכים, המוח והאדרנל. * בעיות עצביות נוירולוגיות הקשורות בפגיעה בעצבוב המוליך לאזור הגניטאליה. * בעיות בכלי הדם העורקיים הנובעות מארטרוסקלורוזיס (הסתיידות טרשתית) של כלי הדם הגדולים והקטנים, יתר לחץ דם או מהשפעות של תרופות נוגדי לחץ דם גבוה. אין-אונות (אימפוטנציה) ויתר לחץ דם באוכלוסיית הגברים הסובלים מיתר לחץ דם השכיחות של אין-אונות חלקית או מלאה גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לגברים שאינם סובלים מיתר לחץ דם. למעלה מ 30% מבין החולים ביתר לחץ דם סובלים מאין-אונות ולמעלה מ 40% מהמטופלים ביתר לחץ דם דיווחו על ירידה ניכרת בתפקוד המיני. הגורם העיקרי לאין-אונות בחולים אלה הינה פגיעה עורקית(אטרוסקלורוזיס). במחקר של כ-500 חולים שסבלו מאימפוטנציה נמצא, כי ל 85% מהם הייתה הפרעה בזרימת הדם העורקית. לכ- 120 חולים (כ- 25%) היה יתר לחץ דם. מתוך קבוצה זו, אלו שנטלו תרופות נגד יתר לחץ דם, התפקוד העורקי היה גרוע יותר. טיפול תרופתי הניתן לצורך הורדת לחץ דם גבוה יכול לגרום להחמרה באין אונות, עוצמת הזקפה נחלשת ומופיעים סימנים של ירידה בליבידו משנית לירידה בתפקוד המיני. אצל מטופל, הסובל מיתר לחץ דם, הנוטל תרופות ומתלונן על חוסר זקפה או זקפה חלשה, קשה לדעת האם אין האונות נובעת מהתרופות שאותם הוא נוטל או כתוצאה מהמחלה היסודית-יתר לחץ דם. כלומר, לא ברור האם הירידה ביכולת המינית נובעת מעצם הורדת לחץ הדם או האם היא קשורה למנגנון הפעולה של התרופה עצמה על כלי הדם כולל אלה שבאיבר המין. במחקר שבדק קבוצות שונות של תרופות להורדת לחץ דם נמצא כי קבוצה של תרופות חוסמי ביתא, (נורמיטן, דרלין) גורמת לפגיעה קבועה בתפקוד המיני. קבוצת התרופות המשתנות (טיאזיד, אלדוספירון) פוגעת בצורה משמעותית בתפקוד המיני. בקבוצת תרופות אחרת של מעכבי ACE (קפטופריל; אנלדקס) נמצאה השפעה שלילית על התפקוד המיני. לעיתים, שילוב של תרופות מקבוצות שונות מחמיר אף הוא את דרגת האימפוטנציה עד כדי חוסר זקפה מוחלט. כאשר מתלווה למחלת יתר לחץ דם גם עישון או מחלת סוכרת יתכן מצב של תהליך טרשתי מואץ עם פגיעות בזרימת הדם לאיבר המין ובעקבות כך, יחמיר מצב האין אונות. לעיתים, צריך הרופא המטפל בחולה או האורולוג המטפל בבעיית האין אונות לשקול שינוי בטיפול התרופתי ביתר לחץ הדם בעיקר כשיש מחשבה שיש קשר בין הירידה בתפקוד המיני לבין התרופות. באותם מקרים בהם לא ניתן לשנות את הטיפול התרופתי, אזי, יש לתת טיפול באין אונות ללא כל קשר לטיפול ביתר לחץ דם. הטיפול באין אונות הטיפולים השכיחים ביותר לחולי יתר לחץ דם הסובלים מאין אונות: 1. טיפול תרופתי: מתן תרופות דרך הפה ממשפחת מעכבי אנזים PDE5 (ויאגרה; סיאליס; לויטרה). אנזים PDE מפרק מרפה שריר – CGMP הנוצר בגופים הספוגיים של איבר המין. כתוצאה מגירוי מיני המופעל על קצוות העצבים שמייצר ומשחרר NO שגורם ליצירת מרפה שריר הנ"ל. כאשר ניתנת תרופה המעכבת את האנזים הפירוק של מרפה השריר נעצר ואז הזקפה מתמשכת. התרופה נלקחת לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא . הצלחת הטיפול התרופתי היא רק ב50%-60% בחולי יתר לחץ דם המטופלים בתרופות אלו. 2. טיפול הזרקתי- intracorporeal injection: הזרקות עצמיות לגוף הספוגי (חלל מחילתי) באיבר המין של תרופות פפברין; PGE1; רג'יטין ושילובים ביניהם. לאחרונה התווספה גם תרופה VIP בהזרקה. הטיפול הזריקתי מתאים ל: א. 40%-50% מבין חולי יתר לחץ דם אשר הטיפול התרופתי הקודם ויאגרה; סיאליס; לויטרה נכשל מסיבות שונות. ב. במטופלים עם בעיות לב המקבלים תרופות המכילות ניטריטים (ניטרוגלצין; מונוקורד וכו'). ג. חולים עם תסמונת אנגינוטיות פעילה או מחלת לב איסקמית פעילה או אי ספיקת לב פעילה וערכי לחץ דם נמוכים. הזריקות ניתנות לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. הצלחת הטיפול הזרקתי בקבוצת חולים זו עומדת על 95%-98%. לסיכום הפרעות בתפקוד המיני שכיחות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם. יתל"ד לכשעצמו, בעיקר אם הוא מופיע יחד עם מחלת כלי דם, סוכרת ועישון גורם להופעת אין אונות. טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם מחמיר את האימפוטנציה. הרופא המטפל ישקול שינוי בתרופות בהתאם למצב המטופל. כיום, ניתן לטפל באין אונות המופיעה על רקע אורגני-פיסיולוגי, כנון, יתר לחץ דם, בצורה יעילה ובטוחה הן בטיפול תרופתי מתאים או לחילופין טיפול הזרקתי מדויק ויעיל. בעיות בתפקוד המיני