אז? אהבה ראשונה? מישהו מוכן להסביר לי למה כ"כ קשה לשכוח אותה?
האם היא תרדוף אותנו כל החיים? אפילו שכבר נקים משפחה? מה אפשר לעשות כדי לשכוח אותה?
אספר לכם על האהבה הראשונה שלי.. זה לא כמו שאתם חושבים זה מוזר כי לא היה בינינו נשיקות ולא היה כ"כ מגע. אז הכל התחיל בכיתה ג יצאתי לסיבוב בשכונה ושם ראיתי אותו,הוא נגש אליי דיברנו הסתובבנו בשכונה,גיליתי שהוא גר שני בניינים לידי,הוא גדול ממני בשנתיים,אני אהבתי את החיוך שלו,הוא היחידי שגרם לי לצחוק.. היינו יוצאים הרבה,יושבים,מדברים,צוחקים,מפלרטטים,הייתה כימיה,הכל זרם טוב.
אני כיתה י עכשיו נתקנו קשר לפני שנתיים וחצי הוא לא הסביר למה,הוא פשוט אמר שהוא רוצה שנפסיק לדבר. הכל קרה מהר מדי. רגע אחד ישבנו בחוץ צחקנו היה כיף רגע שני הוא התהפך ואמר שזה לא מתאים לו.
עכשיו,אם תכלס לא קרה בינינו כלום הרי אפילו לא הייתה נשיקה איך זה הגיוני שהוא כל מה שאני חושבת עליו,שאני חושבת שהוא היחידי שמתאים לי,אני לא חושבת שיהיה אחר שיצחיק אותי כמו שהוא הצחיק אותי.
אני לא יכולה להמשיך ככה.