תראי ממרומי גילי הלא ממש מבוגר, למדתי לאחרונה שכולם שקרנים. אנשים תמיד ישדרו לך שהחיים שלהם מושלמים כי הם רוצים שתקנאי בהם או להפך שלא תכנסי להם לחיים כי כרגע הכל ממש חרא ולא בזין שלהם לדבר על זה.
דבר שני למה את לוקחת את פייסבוק כאינדיקציה למצב חברתי של אנשים? לרוב המשתמשים יש היום יותר ממאה חברים בפייסבוק, זה לא אומר שהם חברים של יציאות או של מסיבות או של טלפונים. יכול להיות שהם אנשים של שלום שלום או אפילו אנשים שלא הכירו מעולם כי פשוט איזה מגניב זה שיש לי 500 אנשים בפייסבוק (כי זה נראה לאחרים כאילו אני ממש פופולרי).
החברה המסריחה שלנו היא כזאת. תחרותית, הישגית. את תראי את זה בכל מקום. זה טבעי, כל אחד רוצה להאמין שהוא טוב יותר או מוצלח יותר מהאחר. וגם את ככה. אותו דבר עם גזענים. כולנו גזענים בדרך זו או אחרת. פשוט צריכים להוציא קצת את הראש מהביצה כדי להבין את זה. אל תאמיני בכזאת קלות למה שאנשים אומרים או משדרים לך.
ואם יש לך בעיה של ביטחון עצמי נורא קל לי ללכת להגיד לך לטפל בזה אבל אני לא מכירה אותך אז אני לא יודעת מאיפה זה נובע.
לא כולם מתחברים לכולם, אולי את לא תמצאי את עצמך במעגל של 10 חברים אולי 5 או שלוש וזה בסדר. זה לא אומר שאת פחות טובה. זה יפה שאת אומרת להם שלום ואני מאמינה לך שזה פוגע שלא עונים. אם הם לא עונים אל תטריחי את עצמך. אני חושבת שנקודת המפתח זה להיות מי שאת ולא להתאמץ יותר מדיי להיות שייכת לקבוצה מסויימת. את תתחברי בקלות הרבה יותר לאנשים שדומים לך באופי כי זה יבוא לך טבעי.

ממש תודה על מה שכתבת לי והאמת את ממש צודקת כעיקרון אהיה אני ומקווה שיגיעו האנשים שבאמת
יקבלו אותי כמו שאני גם אם לא הרבה...

את נורא מודעת ומבינה את החלק שלך במצב שבו את נמצאת וזה מקסים - וזה גם המון. זה מראה שאת אדם שעשה עבודה ודרך עם עצמו. 
בתור מישהי שסובלת לסירוגין מתקופות שיש לי המון אנרגיה וחיות ובה אני מאד חברתית, ותקופות שאני מרגישה בדיוק כמו שתיארת (ככה זה בהפרעה ביפולרית, יש את שני הקצוות) - אני יכולה לשתף ששמתי לב לזה שאנשים באמת מאד מגיבים לאנרגיה שאנחנו משדרים.
כשאנחנו מרגישים חוסר ביטחון וחולשה, אנחנו גורמים גם לאנשים סביבנו לחוש ככה - כי הם לא מושלמים, והם קולטים את התדרים האלה מאיתנו. וכשאנחנו אנרגטיים ומלאי ביטחון, אנחנו גם פוסעים לחדר בדרך שקשה להתעלם ממנה, אנשים רוצים להיות לידינו ואנחנו גורמים למי שלידינו להרגיש טוב, אנחנו מושכים אנשים. 
אני חושבת שעשה לי מאד טוב דווקא להפסיק לכעוס ולקנא באנשים אחרים, זה משהו שהבנתי לאחרונה. שכאשר קשה לי, לאנשים קשה להיות איתי, וזה לא בגלל שהם רעים, זה בגלל שגם להם יש את המאבקים שלהם והם פוחדים להגרר למטה, או שהדבר הזה יציף את מה שקשה גם להם. הרוב מנסים להתעלם ממה שכואב ולהמשיך הלאה. 
יש דרכים לחפש מקומות בהם תמצאי אנשים שיגרמו לך להרגיש בנוח - אם יש לך למשל תחביבים אמנותיים, או שאת בעניין של רוחניות - אלה מקומות נפלאים להכיר בהם חברים. וגם לנסות להזכיר לעצמך גם בתוך הכאב שגם אחרים כואבים ולהיות רגישה גם לכאב ולחוסר ביטחון שלהם לפעמים מקרב, לפעמים משם פוגשים מישהו שחשבת שקל לו, ובעצם גם הוא מחפש מישהו לדבר איתו, ולחוש קרוב. 
אני מאמינה שכולנו מחוברים, ושרק צריך למצוא את הדרך אחד לשני. ובינתיים חיבוק ושבת שלום

היי miss . קראתי את הפוסט שלך וזה נורא נגע לליבי . כמוך לרבים שפגשתי וגם לי, יש תחושת תקרת זכוכית כזאת שבלתי אפשרי להימצא בחבורת אנשים ולהרגיש שייך. אני ועוד כמה אנשים התאגדנו והקמנו קבוצה בצפון - בחיפה לאנשים עם חרדה חברתית . זו קבוצה לעזרה עצמית חינמית לאנשים עם חרדה חברתיית . נשמע לך מתאים? אם  את מהצפון וזה נשמע לך מתאים תוכלי לבוא לפגישה שלנו ולראות אם זה מתאים . אם את לא מהצפון תוכלי לנסות ולחפש כזאת באזור מגורייך . אני יודע שיש בכל הארץ . בברכה ניר