לפני כמה שבועות אדם בארה"ב ירה בעצמו למוות. איך שמעתי על זה, ולמה אני מרגישה צורך לדבר עליו? כי אחיו נשוי לאחותי.


לא הכרתי אותו ולא ידעתי הרבה עליו. גם אחותי לא הכירה אותו. היא היה מנותק מהמשפחה שלו מעל 20 שנה.הם לא מדברים עליו, שמעתי על קיומו במקרה בזמן החתונה, ואני לא יודעת איזה צד ניתק את הקשר ולמה. 


אמא שלי סיפרה לי ואמרה שהמשפחה ביקשה שלא ישלחו להם תנחומים. היא גם שלחה לי קטעים מהעיתון המקומי, בו הקדישו לו כמה עמודים. לפי דברים שאנשים כתבו עליו הוא היה אדם מוערך ופעיל, עם הרבה חברים אבל גם כמה אויבים, מפני שהוא לא היסס להגיד את הדעות שלו.


הוא בחר להתאבד ליד פסל הנקרא "פסל האם והילד", לדעתי לא במקרה עבור אדם שלא דיבר עם ההורים שלו בערך חצי מהחיים שלו.


בזמן שקראתי, הרגשתי כמה אנחנו דומים. הוא נולד 4 ימים אחרי. שנינו בכורים - אני הגדולה בין 3 בנות והוא בין 3 בנים. גם היא היה יצירתי ובעל חוש הומור, ואף אחד לא באמת ידע כמה קשה לו.
להבדיל ממני, הוא לא ברח ממחלוקות, גם לא התחתן או הביא ילדים, ואלה הדברים ששומרים עלי.


אחינו הנשואים הם הקטנים במשפחות, וכנראה גם האהובים. גם לי אין יחסים טובים עם אמא שלי, אך אנחנו עדיין מדברות. אומרים שאחרי שאנחנו גדלים אנחנו אמורים להבין ולסלוח להורים שלנו, אך אמי לא השתנתה. עדיין שיפוטית, עדיין רואה רק את עצמה, עדיין לא עוזרת אפילו כשילדיי היו קטנים, עדיין נותנת לי הרגשה שאני לא ממש רצויה. אחותי לא מבינה את זה. היא יכולה לבקש עזרה, לספר הכל, תמיד היא תקבל אותה כמו שהיא. מעניין אם בעלה מבין את הנתק בין אחיו לבין הוריו. 


אמשיך לחיות למען הילדים שלי. אמשיך לשמור על קשר, גם אם הוא לא ממש תקין, עם אמא שלי מתוך חובה. אבל גם אבין את האחריות שלי כאמא על היחסים בתוך המשפחה שלי.