ישנם אנשים שמחכים לרגע שהם יגיעו למיטה, אחרי יום עמוס. יום מתיש, עבודה , אישה ילדים גנים שוב עבודה, ארוחת ערב מקלחות קפה עם האישה ואז מגיעים שעות היופי שלהם השעה לה חיכו רוב היום , שעת הכניסה לשינה ,במיטה הנוחה עם הפוך הנעים. לא אנחנו, עבורנו השינה היא הפחד, מפני הלא צפוי, בפני מה יבוא הלילה, איזה חלום, סיוט, הרטבה, צעקה, התעוררות עם זיעה קרה, אנחנו מנסים למשוך, לראות סרטים (לא מפחידים) מנסים לדחוק את השינה למינימום האפשרי  , מפחדים להירדם, קמים בעצבים אבל שמחים שקמנו, הלילה זה האויב הגדול שלנו , המחשבות והזיכרונות באים , הריחות החרוכים של הגופות, הצעקות, השקט של אחרי נפילת פצמ"ר, הצעקות הפתאומיות שמגיעות אחרי. הלילה הארור...