כמה ימים בחו"ל. אתמול, אכלתי יותר ממה שהייתי צריכה. הרגשתי שזה היום האחרון שלי בחו"ל וזו ההזדמנות לאכול. יותר. לאכול, כי זה חו"ל. הגיוני? לאכול, כי יש לי בופא. לאכול כי אני יכולה. רשמתי יום אחד ביומן מעקב, בשאר הימים לא רשמתי. חשבתי שאני אצליח, לא נורא. עכשיו אני אכתוב מה שאכלתי היום, ובנוגע למה שאכלתי היום, בצהריים, אכלתי יותר ממה שאני צריכה. אכלתי תוך כדי דיפדוף בפייסבוק (מתנגדת לזה נחרצות בגלל שזה גרום לחוסר תשומת לב והכל, ובכל זאת) רציתי לאכול עודד למרות שלא הייתי רעבה, ולקחתי עוד מנה. גורם לי להרגיש שאני יוצאת משליטה. ולא רק זה, אני גם עכשיו בלי מסגרת, אין לי עבודה, אין לי לימודים כלום. אני עכשיו יוצרת לעצמי מסגרת לחלוטין, אז אני:
מחפשת עבודה
מחפשת חוג שאני מוצאת שמעניין אותי,
חוזרת לרוץ
בסוף החודש אני מקבלת את התוצאות של המבחן שמשם אני כבר אדע לגבי הלימודים העתידיים שלי.
עייפה.
מרגישה לא מאוזנת, מפחדת מההרגשה הזאת