שלום לכולם. הנה אני משתף משהו פרטי כאן בבלוג. אולי זה גם יעזור למישהו אחר..
לי זה עוזר לספר.


אני רופא שיניים בן 53, אב ל-  4 מאיזור חדרה. אבל לא על רפואת שיניים אני רוצה לדבר..
לפני 10 שנים גיליתי שיש לי סוכרת סוג 2. ממש במקרה. אני מניח שכמו רבים אחרים הסוכרת התגנבה לה בשקט כמה שנים עד האבחון עצמו.

ובכל זאת, פתאום באמצע החיים, בגיל 43, גיליתי שיש לי סוכרת (מסוג 2). ועם יד על הלב? הייתי מופתע כי כלל לא הרגשתי חולה. אפילו הרגשתי טוב. ולא רק שהרגשתי טוב, אוכל בשבילי היה תמיד אהבה גדולה מאד, אולי אפילו מעבר לכך. הרגשתי תמיד שהאהבה שלי לאוכל חזקה ממני ומנצחת אותי במלחמה התמידית מול הקול הפנימי וההיגיון הבריא שאומר 'צריך להפחית בכמויות', 'צריך  לרדת במשקל', צריך, צריך, צריך...אבל תמיד לא הצלחתי להתאפק. וזה אפילו הסב לי אושר והנאה גדולה לחיים.

כמובן שהדבר נתן את אותותיו. אני אמנם לא הר אדם, אבל אני בחור גדול ששקל 106 ק"ג.
סוכרת זו מחלה שהרבה אנשים מתביישים בה.
יש מעין סטיגמה שכנראה זללת והזנחת את עצמך כל כך עד שחלית בסוכרת. אז נכון שאם בודקים לעומק מגלים שלעיתים הסוכרת עוברת במשפחה. וכן, עם הגיל ותוך המירוץ הזה של החיים המודרניים, ילדים, קריירה ומעט זמן פנוי קל "להירדם בשמירה" ולצערי אכן קשה להתעורר עם התוצאות. אבל אני לא מתבייש ואני אומר בקול רם: אני אוהב את החיים הטובים, אוהב לאכול ונהנה מכך.

וכן, העליתי במשקל ולא הייתי מספיק פעיל, אך במקום להתבייש אני גאה לספר את הסיפור שלי.


אז אובחנתי כסוכרתי, והתברר לי שהבעיה שלי היא כבר לא רק המשקל העודף, אלא גם סכנות הסוכרת עצמה.
כדי לנסות להגיע לאיזון, כל הרופאים שפגשתי תמיד הדגישו שחשוב שארד במשקל. מי שמכיר את הסוכרת מקרוב, יודע עד כמה קשה להתמיד בפעילות גופנית, לשמור על תזונה מתאימה ועד כמה זה מאתגר להגיע לאיזון הסוכר.


אני באמת החלטתי לשנות את המצב, ולחיות חיים בריאים יותר מאותו הרגע.
התחלתי ליטול  בקביעות תרופות בכדורים ובשלב מאוחר יותר גם 2 סוגי אינסולין להפחתת הסוכר בדם. במקביל, גם השכמתי 4 פעמים בשבוע, בחמש וחצי בבוקר, והלכתי לחדר כושר, לשחות ולפעילויות גופניות בקאנטרי.


המודעות לאורח חיים בריא עלתה אצלי משמעותית ולא פחות מכך גם ההבנה שחלק מהפתרון יהיה להיפטר מעודף המשקל שלי ולכן השקעתי את כל כולי בפעילות גופנית.

ניסיתי לשמור על תזונה בריאה ונכונה יותר אבל למרות המאמצים עדיין לא הייתי מאוזן. הסוכר נותר גבוה סביב 220 ולפעמים אפילו 300 וה- A1c שלי היה מעל 8 כל השנים (או "בעברית" למי שאינו סוכרתי ולא מכיר את המושגים הללו, מצבי היה די על הפנים). כמו שכבר ציינתי, לא לאכול בשבילי משמעותו להיכנס לדיכאון, המחשבה על עוד דיאטה הכניסה אותי לחרדה...ולכן השקעתי עוד ועוד מאמצים בפעילות גופנית אבל לאורך כל אותם שנים המשכתי לסבול מהסוכר גבוה ולא הצלחתי להוריד גרם.


אחרי 10 שנים עם הסוכרת, כשכבר לא האמנתי שמשהו יכול להשתנות, קרה המהפך. והאמת? אני עדיין צובט את עצמי ולא מאמין לנוכח השינוי המיוחל.


הרופא המטפל שלי, לא הפסיק לדבר איתי לאורך השנים על המשקל וכמה חשוב יהיה להפחיתו כדי לאזן את הסוכרת. הוא הציע לשנות גישה ולנסות טיפול חדש שפועל אחרת על הסוכרת. כדור אחד ביום שקוראים לו פורסיגה, שמסייע לסוכר להתפנות דרך השתן ואמור לסייע גם להפחית מהמשקל. לוקח את הסוכר העודף ופשוט מסלק אותו בשירותים. טו גוד טו בי טרו אבל הסכמתי לנסות (הרי ניסיתי כל כך הרבה עד עכשיו). כבר בשבוע הראשון הרגשתי משהו מוזר עם התיאבון שלי, ואפילו ניסיתי להילחם בזה... אבל לאחר מכן, פשוט זרמתי עם התחושה החדשה בכל מה שקשור לאוכל. פשוט נהייתי פחות רעב.


פתאום הצלחתי לוותר, לדעת להימנע מפיתויים ובלי תחושה שזו מלחמה. זה ממש היה קל. הרגיש כאילו התחלף לי התיאבון ה"בריא" שלי, וחזר להיות תיאבון צנוע ונורמלי.

ואז, לאחר חודשיים מרגע שהתחלתי בטיפול החדש, עשיתי בדיקות דם והגעתי לרופא שלי. גם אני וגם הוא היינו פשוט המומים. לאחר עשר שנים שאני עם סוכרת סוג 2 ועם ערכים גבוהים כל כך ירד לי ה-A1c ל 6.4! ורמות הסוכר בצום בבוקר סביב ה-100 (או "בעברית" למי שאינו סוכרתי, מצבי נהיה לא רע בכלל!). לא רק זה, אלא שגם רזיתי 6 קילו ממשקלי. מאז אותה בדיקה מעודדת כבר נשרו לי עוד כמה קילוגרמים וזה ממש קשה להאמין אבל אני פשוט מאושר!


נכון, הסוכרת היא מחלה מתעתעת וגם הדרך שלי עוד ארוכה, וברור שלכל אחד גם מתאים טיפול שונה או דיאטה אחרת אבל אני מרגיש שלא רק הורדתי במשקל עצמו אלא גם נפטרתי מכמה קילוגרמים של תסכול וייאוש שצברתי לאורך השנים. אני כבר הורדתי 2 חורים בחגורה, בדרך להוריד חור נוסף וכרופא שיניים ואב לארבעה, אני סוף כל סוף יכול לחייך באמת לאור כל המחמאות מילדיי ומטופליי.


אני מרגיש מהפך של ממש אבל גם יודע שהדרך להצלחה נעוצה בהתמדה. אם זה בכל הקשור לפעילות ספורטיבית או ויתור על זלילות מיותרות וכמובן לא להתייאש אף פעם. דברו עם הרופא על סגנון החיים שלכם, הקשיים האמיתיים עם ההתמודדות עם המחלה ותאמינו בעצמכם שאפשר לייצר שינוי אמיתי גם אחרי שנים של סוכרת.