שמחתי היום לקרוא את התגלית שזיכתה השנה את חוקריה בפרס הכימיה של הנובל המשעשע - Ig Nobel.
A way to un-boil an egg
הם הצליחו בעזרת צנטריפוגה מאד מהירה לרכך חזרה את חלבון הביצה שהתקשה והלבין עם הרתיחה, והחזירו אותו למצבו הנוזלי כמו בביצה לפני הבישול.
הסיבה ששמחתי היא שהייתי בטוחה שאי אפשר לרכך ביצה קשה ופתאום ראיתי שאפשר, דהיינו למחפשים דרכים חדשות כדאי להשאיר פתוחות גם אופציות שלא שערנו...
 
זה התאים גם לתובנה חדשה שלי על מקור ההשמנה שלי שאותה הבנתי אחרי שפתחתי בפני עצמי אופציה להכיל כיוונים חדשים שלא עלו על דעתי קודם...

בגלל מוגבלות התודעה שלנו אני מתעניינת רבות ברשתות חילופיות (שאינן עוברות דרך התודעה) ראו  למשל את רשת החיים המרתקת של NO- ניטריק אוקסיד שיהיה מעניין לראות איך היא מעבירה מידע בין אנשים בלי ששמנו לב :)

למתעניינים, הציצו בשעורי תובנת ההרזיה ובהגדרה של ההשמנה כדאגה למחר, שנים אני עוסקת בבעיית ההשמנה שלי (מילדות) כמו גם במחקרים בנושא, ותמיד חשבתי שאני בבעיה גנטית של תאים החוסכים אנרגיה כי הם דואגים למחר והשתמשתי בכל מיני טקטיקות לעקוף את האסטרטגיה שלהם...

למזלי ולשמחתי, הסכמתי להכיל גישה חדשה עבורי של התבוננות וזאת בהנחייתה של ג'ודי קלע (הקשיבו לשיר שלה המצורף). ג'ודי יוזמת קפסולת קול אישית שהקשבה אליה מובילה את המקשיב להתבוננות חדשה על עצמו.

מה שגיליתי על עצמי השבוע לא בא מדיון שיכלי עם עצמי, אלא מחוויה מוסיקלית של להסכים להקשיב ומה שהבנתי/חוויתי הוא שהאסטרטגיה של "הדאגה למחר" של תאי השומן שלי לא נובעת רק מבעיה עקרונית בגופי, אלא היא אסטרטגיה שאני השרתי על התאים שלי בגלל מצוקה ריגשית שהיתה לי בילדותי.
תומך בתובנה החדשה שלי על עצמי ומעניין הוא המחקר שהתפרסם בדיוק עכשו והראה כי הגן DRD4 VNTR (חוזר 7 פעמים) הקשור בהשמנה אצל בנות משפיע שונה בהתאם לתנאי הצמיחה של הילדות, בסביבה הנכונה הן אוכלות בריא ואילו בסביבה של מצוקה הן אוכלות יותר וצוברות הרבה שומנים.

ועוד מידע על קימטיקה (cymatics), גישה של צלילים ככלי ריפוי, למשל קליפ קימטיקה של צלילים מרפאים.

מכאן אפשר לראות שאני יכולה להתיר את האסטרטגיה הזאת ועכשו אין ספק שיהיה לי הרבה יותר פשוט לרזות שלא לדבר כמובן על לא להשמין...
 
לא פשוט להסכים לאופציות שלא עלו על דעתנו אבל יכול להשתלם...