אתמול בלילה הכנתי קערת פירות,שמתי קלמנטינה,תפוז,תפוח,ובננות מיובשות עם יוגורט ו2 כפיות סוכר וניל.
כמו כל ארוחה...בראש שלי שאני הולכת להוציא את זה לפני השינה...שסיימתי לאכול אמרתי לעצמי למה שלא תנסי לא להקיא את זה?!
אני חייבת לומר שזו הפעם הראשונה שדבר כזה עלה לי לראש בכלל...החלטתי שמתישהו ההחלטה הזאת צריכה להיות ועדיף עכשיו,רק לראות שזה לא כזה איום...את האמת? זה היה איום ונורא לקום בבוקר בידיעה שכל מה שאכלתי התעכל,הרגשתי שהר נמצא מתחת לשמיכה...הרגשתי מגעיל,דוחה,טמא,הרגשתי שאם היה לי עבודה היום לא יכלתי ללכת...אני לא אוכלת בעבודה,ולא לפני עבודה..כל היום חייב להיות ריק מאוכל,אחרת הלך לי כל היום ואני לא יכולה לתפקד,לא יכולה לזוז שאני יודעת שעוד משהו בבטן שלי זז..אני חייבת את השליטה הזאת על מה יש שם,לכמה זמן,ובאיזה תהליך הוא נמצא כעת.
בגלל שאני מקיאה הרבה שנים אני יודעת כמה זמן עיכול יש לכל דבר ואני לא מפספסת אף ארוחה...במשך 7 שנים כבר...
אתמול החלטתי לנסות...אני לא מאמינה שהיום הזה עוד ממשיך כאילו אף אחד לא עשה משהו כבירכזה בלילה שהיה...
אני לא אומרת שאני אעשה את זה מעכשיו,אבל הייתי חייבת לנסות.