אין ספק שיש מי שעיסוק בחרדה מגביר אצלו את מהות הבעיה והקושי

כשלאחר זה כן מסייע

וגם הפוך

יש סוגי טיפולים רבים ומגוונים כמו גם אנשים כאלה. דילוג בין הטיפות לסלע מעל המים שיציף ויציל אותך הוא המטרה.

(בעיני. אינני אשת מקצוע).

ולגבי פייסבוק - כל העולם במה וכל האנשים שחקנים.

דינה המתוקה

קראתי את מה שכתבת ומאוד התעצבתי. יש לי כל כך המון אמפתיה אלייך. אני מכירה מאוד מקרוב את המשקפיים השחורות דרכם את מסתכלת. שנים חייתי ככה  (מרבית חיי). אדם חי מת. אני מחזקת את ידך ורוצה מאוד שתדעי שכן יש אפשרות גם למקרים הקשים שביננו לחוש ריפוי נפשי גדול שיביא להטבה משמעותית בחיים עם תפקוד מספק....נכון שתמיד יהיה יותר קשה לתפקד מלאחרים ולפעמים בלתי אפשרי אבל כן יש אפשרות להתחזק ולהשתפר ומקווה שגם יום אחד להרגיש כמו כולם. את חייבת לייצר לעצמך סביבה תומכת שכוללת גם אנשי מקצוע כגון פסיכולוג ופסיכיאטר באופן קבוע. נכון שכדורים פסיכיאטרים לא מקלים תמיד אבל אל תוותרי. עם הזמן הטיפול התרופתי המתאים לך כן יעזור בשילוב עם טיפול פסיכולוגי תומך, תמצאי לבסוף את הדרך שבה את מרגישה טוב יותר. יש חיים אחרי המוות! ולא מוות במובן שאת חושבת. אני יכולה להגיד לך ששנים הרגשתי מתה ועכשיו אני מרגישה שוב בחיים. בבקשה על תוותרי על עצמך. תתדעי שיש חיים! דעי שיש המון אנשים שיסבלו מאוד אם תעלמי. אבל אני לא מבקשת שתחשבי על טובתם אלא על טובתך. את יכולה להרגיש טוב. זה יבוא למרות שזה נראה לא סביר לך כרגע. מבטיחה שזה יקרה רק אם לא תוותרי ותגלי סבלנות לאפשרות הזאת. זה לוקח זמן אבל תראי שזה יקרה. ואם את מרגישה שהגעת כבר לסף ואת לא יכולה להציל את עצמך, פני לעזרה! בקשי שיצילו אותך! לפעמים אין מנוס מאשפוז בסביבה תומכת, מקצועית ומבינה שתתן לך מענה לכל צרכייך הנפשיים לעת הזאת, אחר כך שמשתחררים מהאשפוז מרגישים חזקים הרבה יותר ויש לך כלים טובים יותר להתמודדת. 

אני מחבקת אותך וירטואלית ומקווה שתמצאי בליבך את האומץ לבקש את העזרה לה את זקוקה, האכפתיות מעצמך ואת הכוח להמשיך. אל תהי לבד!. תבחרי לחיות! אני מאחל לך לאהוב את עצמך. 

בהרבה אמפתיה והבנה...

מתייעצת

היי יקירה,

נשמע שהמוות מאוד מעסיק אותך. אפילו מה יקרה אחריו. את מתחילה להשמיד ראיות לקיומך, כאילו מכינה את הקרקע, ומנגד את גם אוחזת שליטה במה יקרה אחרי שתלכי.

אבל כמו שאמרת... את לא באמת רוצה למות... זה מפחיד אותך, ומשהו בתוכך רוצה לחזור אחורה, לקדמותך. להיות בחורה עצמאית שמתפקדת ויוצאת...

כרגע החרדה מכניעה אותך ולא מאפשרת לך להגשים את הרצונות שלך, היא מעיקה עלייך. אולי תרצי לדבר עם מישהו? שיחה אחד על אחד? לפרוק את שעל ליבך, לספר למישהו או מישהי על הפחדים הכי עמוקים שלך? אולי זה יגרום לך להרגיש מעט הקלה?

אם בא לך לנסות, אני מזמינה אותך להכנס לצ'אט שבאתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). הצ'אט פעיל מדי ערב ומופעל ע"י מתנדבים.

שלך,

מתנדבת סה"ר