החודש החל ערוץ yes דוקו לשדר את סרטיה של ציפי ברנד פרנק "מתים לחיות" העוסק בריצה לעבר "חיי נצח". הסדרה לוותה בקמפיין קידום תקשורתי. במקביל פורבס ישראל הקדיש את הגיליון הנוכחי שלו ל"150 חיים ללא מוות - פרויקט מיוחד כיצד יראו החיים ללא מוות", ואשר לקחתי בו חלק.  הגל הנוכחי של עיסוק בחיי נצח בארץ ובעולם מעלה שמועות אודות  פריצת דרך בחקר הזקנה, ובמקביל קונספירציות אודות מחוללי התזמון התקשורתי בנושא.

        אולם, הסיבה הפשוטה היא שמבחינות רבות המאפיינים הגורמים תחושות בהקשר  לאפשרות לפריצת דרך בתחום עיכוב הזקנה, דומים למחקר בתחום חקר הסרטן בשנות ה- 70. באותה תקופה חלה פריצת דרך בהבנה שישנם מחולל סרטן כמו עישון, בהבנת האופן בו המוטציות מתחלקות ומתפזרות בגוף, בהבנת השוני בין סוגי הסרטן וההקשרים הגנטיים שמאפשרים את פריצת המחלה. בנוסף, נרכש ידע מחקרי כיצד הגוף מצליח להימנע מהמחלה בגיל צעיר, ומהו הכשל הגנטי המרכזי שמאפשר את הופעת המחלה בכל גיל.  התוצאה שנבעה מהידע החדש היתה הסתערות מחקרית כדי למצוא את "תרופת הפלא",  שהתבססה על סכומי כסף חסרי תקדים, שהופנו למחקר ברחבי העולם.  התחושה אז היתה שדינה של מחלת הסרטן נחרץ, וסופה  יהיה קרוב וזהה למחלות הזיהומיות דוגמת הפוליו, מחלות שעד שנות החמישים הפילו מיליוני חללים, והמדע הצליח להעלימן.

        כיום, 40 שנה מאוחר יותר, ניתן להציג הישגים רבים מאד בטיפול במירב סוגי הסרטן. ניתן לבסס תחזית אופטימית ביחס להמשך צמצום ממדי המחלה. אולם, אף אחד אינו מתבטא במונחים של הדברת המחלה. להפך, ככל שנחיה יותר שכיחותה תעלה. אולם, ניתן יהיה בעתיד הנראה לעין  לצמצם אותה לכדי מחלה מקומית. במילים אחרות ללמוד לחיות עם הסרטן, ולהוריד דרמטית את אחוזי התמותה מהמחלה.

        בשנות השישים ההבנה בתחום הביו-גרונטולוגי היתה מצומצמת לכך שהחיים המתארכים מחוללים נזקים לגופנו, לדוגמה למיטוכונדריה שבתאים. באופן מעשי המדע  יכול היה להצביע רק על הקשר בין תזונה לצמצום הנזקים שנגרמים, ככל שאנו מתקדמים בגיל. המצב כיום שונה. המדע הפנים שהזקנה בטבע אינה מקרית, ושהגוף החי עובר תהליכים מכוונים שמשמעותם זקנה ומוות בלתי נמנע. שהזקנה אינה רק מלווה במחלות כרוניות, אלא שיש לה בעצמה מאפיינים של מחלה, ולכן ניתן לטפל בה באופן ישיר. בדומה לשנות ה- 70 בחקר הסרטן, ההבנה גורמת לפרסום ולכספים רבים שמזינים את המחקר בתחום. הבעיה היא שההתקדמות הרבה מצליחה לעיתים לתעתע אפילו בטובים שבבעלי המקצוע - בדומה לטעות שהיתה מנת החוקרים בתחום הסרטן, לפני כארבעים שנה.

      לדוגמה, פרופ' ניר ברזילי, ראש המכון לחקר הזקנה בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בניו יורק, חקר את המאפיינים של יהודים בני 100 ויותר בברוקלין לפני כעשור, ובישר למיטב אמצעי התקשורת העולמית שיש לבני מאה מאפיינים גנטיים זהים, כמו כולסטרול מסוג HDL  גבוה מאד. מכאן הדרך קצרה להסקת מסקנות אופטימית.  בראיון שנתן פרופ' ברזילי לתכנית "לונדון וקירשנבאום" בשנת 2009,  ושניתן להאזין לה ביו-טיוב, הוא בישר לעולם שחברת Merck, שהמטה שלה בניו ג'רזי, עומדת לחשוף תרופה "על בסיס המחקר שלנו" וזאת תוך "שנתיים שלוש". האם אמנם העולם התבשר על תרופה בזק, כזו שאדם מבוגר בולע לפני השינה ובבוקר חייו מתארכים, רק כי רמת הכולסטרול הטוב שלו עלתה? כמובן שלא! די אם אציין שפרופ' ברזילי עצמו שם היום את יהבו על חקר התרופה הוותיקה מטפורמין, המוכרת לרוב חולי הסוכרת. דוגמה נוספת היא  ההבנה שקיצור הטלומרים בקצוות ה DNA  שלנו הוא חלק מהתהליך שמתחיל את הזקנה. התוצאה היא שישנו כבר תוסף תזונתי אחד, המתיימר לעכב את קיצור הטלומרים. הצריכה של התוסף עולה למשתמשים מאות דולרים מדי חודש. אולם, אין כל הוכחה שהצריכה של התוסף מעלה את אריכות חייהם  של הצרכנים העשירים.

        ואשר לתחום תאי הגזע, בהם התמקדה ציפי ברנד פרנק, בשני הפרקים הראשונים של הסדרה "מתים על החיים"; יוצרת הסדרה הצליחה להציג את הכסף הרב שמושקע בתחום, לדוגמה על ידי המולטי מיליונר פיטר נייגרד. כמוה גם אני בספרי  "לזרוס לונג בן 213", שיצא לאור בשנת 2012, הערכתי שהתחום עתיד להתפתח לכדי טיפול באברים ספציפיים, לדוגמה לבלב. אולם, הזרקה לא מבוקרת של תאי גזע בניגוד לחוק בסין, כפי שראינו בסדרה הדוקומנטרית, עלולה להוביל דווקא למותו של המממן העשיר, בשל יצירת מוטציות בלתי נשלטות.

       לסיכום, ראוי שאדגיש, שכל שכתבתי כאן אינו סותר את התחזית שלי שאנחנו צפויים לעליה דרמטית בתוחלת החיים והגעה ל'מגה חיים". במאמר זה מצאתי לנכון להדגים איך למרות ההבנה העולה של התחום אריכות החיים והכסף הרב שמושקע, לא ניתן עדין לדבר במונחים של כדורי פלא נגד הזדקנות. בוודאי שמגוחך לדבר על חיי נצח במשמעותם המילולית, הן ביחס למכונות וכמובן שביחס לבני אדם.