הי,

את לא צריכה להגיב על הפוסט הזה.

אין לי שום כוונה להוסיף לך עבודה.

למרות שלא נראה, אני אוהב את הרעיון של לכתוב בלוג.

אבל אני לא מצליח... לא יודע למה.

אני יכול להמציא סיבות - לדבר על קשיים קוגניטיביים בכלל וקשיי ריכוז בפרט, וכמובן שבהכל אשמה הטרשת. כאילו אם לא הייתי חולה בטרשת נפוצה היו חותכים לי אצבע כדי שלא אהיה מושלם מידי.

זה לא קשיי ריכוז.  גם עם טון ריטלין אני לא יכול לכתוב.

אני לא יכול להסביר מה בדיוק מונע ממני להצליח לכתוב בלוג. אני חושב שזאת בעיית זיכרון: אני לא מצליח "להחזיק" רעיון בראש, אחרי שתי שניות אני פשוט לא זוכר  מאיפה באתי ולאן אני הולך.

זה נשמע טיפשי אבל לפני חצי דקה ידעתי מה אני רוצה להגיד, וידעתי איזה רעיון אני רוצה להעביר ואיך לעשות את זה ועכשיו זה נמוג. נעלם. לא קיים.

זה מתסכל. מאד מתסכל.

אז אני חושב מה אני יכול לעשות: אני רוצה בלוג. אני חושב שיש לי מספיק רעיונות לתוכן שמתאים, ואני חושב שאני יכול לכתוב בצורה מעניינת. אבל זה קשה... כי קשה לי לשמור על המבנה ועל הרעיון.

יש לי רעיון לפתרון, אבל רגע...

אני מתנייד בכיסא גלגלים. משתדל ללכת לבריכה ולעשות פזיותרפיה, ויחד עם זאת מתנוון באדיקות. אני ממש מפחד מהאוסטופרוזיס שיהיה מנת חלקי. ועדיין, תמיד, הדבר המפריע ביותר, והשנוא עלי ביותר, הוא אותו "ערפל קוגניטיבי". אני יכול לתאר אותו, ואת הרגשות שלי כלפיו, אבל הוא לא שווה את זה.

שונא את הערפל.

שונא.

בצורה לא ברורה אני הכי טוב כשאני כועס ומתוסכל. לא מבין את זה, אבל זאת עובדה. ועכשיו אני ממש מתוסכל וממש ממש כועס. וזה הכעס הכי טוב כי הוא לא מופנה למשהו מוגדר. ואני מנסה לנצל את פרץ האנרגיה הזה כדי למצוא פתרון.

הרי אני יותר טוב מהמחלה הדפוקה הזאת.

תרשים זרימה: אני יכול לקחת את הרעיון הגולמי ולהתחיל לפרוט אותו לפרוטות. זה בדיוק ככה: יש רעיון - זאת הכותרת. ואת הרעיון אני רוצה להסביר או להדגים בכמה צורות. יש חלק ברעיון שאני גם מסביר וגם מדגים. יש חלק אחר שאני רק מזכיר ולא מסביר או מדגים. כי ככה בא לי.

והדרך שבה אני מספר על הרעיון והמרכיבים שלו, וכל הדוגמאות, זה בלי לתכנן. ככה אני כותב. ככה אני נראה. זה מה שהופך את הבלוג לאישי.

וזאת הסיבה שאני רוצה לכתוב בלוג. כי עדיין נשאר משהו אישי בתוך כל הבלבול והחוסר אונים.

וזה קשה.

אז את לא צריכה להגיד כלום על הפוסט הזה. אבל אם יעברו שלושה שבועות בלי שאכתוב, תשאלי מה שלומי.