לאילו שעברו אירוע מוחי, קשה וכמעט בלתי אפשרי
לקבל וללמוד מנסיונם של אחרים, כל אירוע והתסמינים והמכאובים הייחודיים לו,ולכן קשה לאבחן ולקבוע מהי דרגת ניידותם וזאת בגלל קשיחות המערכת
וכל מה שאינו ברשומות מבחינתם אינו קיים
כל עוד שאחוז גבוה שקיבלו אירוע מוחי הייה גילם מעל 65 שנה
הבעייה הייתה לא רלונטית
כעת שהרבה "צעירים" מצטרפיםל"חגיגה" הועדות נתקלות בכל מיני "תואנות ומענות" והמערכת לא נותנת את דעתה לבעיות היחודיות הללו
ואתן דוגמא
הפרעות תנועה דיסטונוות-לא תראו בתקנות למוגבלות התייחסות לנ"ל
כמו כן קונטרקטורות ייחודיות כנ"ל אין התייחסות אלא בצורה מעורפלת
ומה עם ספסטיות בלחיים? שמעתם? האם למישהו יש דבר כזה? ובכן כן
ולפחות על 3 מקרים אני יודע
כמו כן וכתוצאה מיכך בפיזיותרפיה לא רק צריך לשמור על טווח תנועה
ומניעת קיצור גידים,
צריך גם לא לתת לספסטיות להתפשט לכל הצד הפגוע
ולמנוע תופעות של קונטרקטורה, ואיך עושים זאת בפעולות היום יומית? ואולי המומחים יוכלו לתת מענה?
והכי חשוב ,אם יש מי מאילו מיכם חס וחלילה מהרופאים הנוירולוגים שעברו אירוע מוחי
יכולים לתת מנסיונם ומתחום התמקצעותם חויות ונסיון מעשי מתהליך השיקום שלהם מפני שהם מבינים הכי טוב ,מהן הבעיות ואיך לגשת לצמצם את הנזק ולא להרחיבו