הכאב מתעצם.

הוא דורש שירגישו אותו,ואני מרגישה אבודה.

אני אבודה בעולם של כאב אינסופי

אני נאבדת ביני לבין עצמי,מנסה למצוא את המקומות הכואבים פחות ולא מצליחה.

כל פינה אני נתקלת בכאב,כאב חד יותר כאב כבד יותר וכל פעם זה כאב קצת שונה.

אבל זה כאב.

והכאב דורש שירגישו אותו.

ואני מחפשת,אני מנסה למצוא משהו חד, משהו שיוציא את הבאב החוצה,עם הטיפות דם האדומות שזולגות.

ואני לא מוצאת

אני לא מוצאת את המשהו הזה שיתן לכאב קצת חופש .

אני לא מוצאת את המשהו הזה שנותן לכאב להתבטא,

להיות מורגש.