מה גרמה לי מחלת הסוכרת עד היום:

הפגיעה הכי משמעותית עד כה מהסוכרת בגופי : חוסר תחושה באצבעות הרגליים. קשה לגרוב גרביים וקשה לצעוד. ההשכמה בבוקר קשה צריך להעיר את כפות הרגליים בעדינות.

אך  כאמור אני לא נכנע , בנסיעה האחרונה צעדתי מס' ימים 10 ק"מ ליום. כן היה קשה, אני לא מוותר כל זמן שאפשר אמשיך להילחם.

אינני יכול לאכול כ"אחד האדם" לא בשר  לא חלקים מסויימים בעוף ועוד מגבלות. עדיין קורה ורמת הסוכר צונחת ללא הסבר.  המעניין הוא שאני אמור לאכול 6 מנות חלבון ביום אם אני מתאמץ אני מגיע ל4 מנות ביום. ואז אני קורא על הדיאטות נגד בשר נגד חלב ונגד עוד הרבה דברים. אני מתהלך בין הטיפות ממוצע כולסטרול בערך 60  ועוד ערכים משונים. בעיקר אני מוסיף לעצמי ויטמין D בכמויות ואז הדברים משתנים לטובה. התרופות הרגילות לסוכר "מחסלות" את ויטמין D  ורק על ידי תוספת מסיבית 5 טיפות ביום אני מתאזן.

עין שמאל "מזייפת קלות" ותיבדק עוד השבוע.   העין נבדקה , לא שייך כנראה לסוכרת וזכיתי יש לי בעין"שומר מסך" עיגולים שחורים עגינים בגדלים שונים שוחים להם מעדנות על פני העין. אמרו לי שמתרגלים לזה. כל זמן שזה לא מפריע לי לקרוא זה בסדר. אני קורא כל יום והרבה. על כך בבלוג אחר.

אני כמובן עדיין סוכרתי ומושפע מאד מסוגי המזון וכמויות המזון. פחמימות עושות לי רע.

אחד הדברים שהיקשו עלי מאד ועדיין עד לרגע זה, הוא מצב של חוסר הבנה של אנשים קרובים אלי עד כמה אני חולה ובעל מגבלות תפקודיות.

לעיתים מצפים ממני לפעול כאילו אני בריא, אבל לצערי אינני בריא ובדרך כלל מצליח להסתיר זאת.

אני מקווה שלאחר שפרשתי באופן מלא את "סיפורי" הרפואי, יבינו גם מקורבי את מצבי האמיתי.

 

עצות לחולים אחרים.   

ממש לא עצות רפואיות מוסמכות

להמעיט ככל האפשר באכילת פחמימות ,

לרדת במשקל מתחת לBMI  25 שהוא היחס בין המשקל לגובה.

לקיים פעילות גופנית מתונה. לצעוד 3 פעמים בשבוע הליכה לא מהירה 40 דקות.

לקרוא היטב את הכתוב על כל מוצר מזון, גם אותיות קטנות.

אוכל דיאט לא בהכרח מתאים לנו. רוב תחליפי הסוכר באוכל הם רבי קלוריות ומשמינים. הכוונה בשוקולד ללא סוכר,חלווה ללא סוכר, עוגות ללא סוכר וכן הלאה. ישנם גם תחליפי סוכר ללא קלוריות. לא אנקוב בשמות .

 

לא להאמין לכל השרלטנים שמקיימים סדנאות בתשלום. גם לא בתשלום אם בסוף יש מכירת מוצרי פלא ותוספי מזון קסומים.

לא לקחת מרשמי תרופות סבתא.

דבש, תמצית עלי זית, עדשים מרים, תמרים, מיץ מרה של קופים זכרים, ועוד שפע רעיונות מוזרים. אני נגד. גם לא אבקה מקרני קרנפים..................

כל המאמינים ביוגה מדיטציה וכדומה  נהדר ותצליחו   באמת ,

רק אל תנסו לשכנע אותי. כבר הייתי שם . לי זה לא עזר .

[גם באתר  "כמוני" מסתתרות בתחפושות יוזמות המביאות רווח לכל מיני גורמים. כנראה שלא בידיעת הנהלת הפורום.]

אני לא סתם חשדן , במקרה אחד בדקתי וקל לראות פיתוי להשתמש בחומר מסויים. בדיקה פשוטה באינטרנט מראה שמדובר בשיווק רשתי של חומר המתיימר לרפא.

אין עדיין בנמצא אנשים שנרפאו מסוכרת.

יחד עם זאת אני מאמין שהשינוי יגיע. עד היום מערכת המחקר והרפואה המודרנית עוד לא מבינים לחלוטין את כל תהליך התפתחות המחלה ואיך לעצור אותה. כל הזמן יוצאות תרופות חדשות. רק הזמן והניסיון יראו מה באמת פועל. האינטרסים הכספיים המעורבים היום בתחום של מחלת הסוכרת הם עצומים. מדובר על הרבה מיליארדים. אני אישית מאמין שדרך המחקר הגנטי יש סיכוי למצוא מרפא בעתיד למחלה. עד אז צריך להתמיד במאמצים לשרוד ובעיקר לשמור על בני המשפחה והקרובים אלינו לא להגיע להיות חולים כמונו.

ראוי לציין כי כל חולה מגיב שונה למזון ולתרופות. מדידת רמת הסוכר בדם היא תורה בפני עצמה. רופאים ואחיות מן השורה לא מבינים עדיין את מורכבות המחלה.

המלצות על אי אכילת דברי חלב או גלוטן נהדרות אך זכרו כל  גוף מגיב שונה.

אין להאמין לאף אחד ................ האמינו רק לעצמכם. נסו  ותראו מה עוזר לכם.

מנסים שינוי בתזונה - רשמו לעצמכם בדייקנות מה עשיתם.

חום, הצטננות, או כאבים משפיעים גם הם על רמת הסוכר בדם.

גורם עיקרי שלא ציינתי הוא מתח או"סטרס" בלעז.

 

מה עוד גרמה לי מחלת הסוכרת:

מאחר והייתי בשלב של מחלה מאד קשה מכרתי את כל עסקי. במחיר מעולה.......... אין לי בעיה קיומית .

היום אני חצי פנסיונר. עוזר לבני בעסקיו.

גילי היום 62 ונכון להיום מאוזן סוכרתית .

לכל גיל ולמצב הרפואי נכון איזון אחר ברמת הסוכרת. רמת הA1C   שלי היא בערך 6.5, עבורי זאת תוצאה טובה.

כל אחד מאיתנו שונה. לגוף יש זיכרון , אם נשתולל ונאכל עוגות [גם ללא סוכר] נרגיש רע, נרגיש חום וצמא ולגוף לוקח זמן להתאזן מחדש אפילו מס' ימים.

המלחמה  בסוכרת בחיי היום יום דורשת התמדה. קבוצות תמיכה זה פתרון מצוין.  ההבנה שאנחנו חולים עד יום מותנו ובכוחנו להחליט מה תהיה איכות החיים העתידית שלנו היא חיונית.

אני כשלעצמי לא מצאתי קבוצה כזאת. יש בי נכונות לתרום מניסיוני העשיר מאד לחולים אחרים. כאן המקום להדגיש פעם נוספת כי אינני רופא ואין לי השכלה רפואית פורמלית.

ההתנסות האישית, תורמת לי הרבה להבנת המחלה, לחומרתה ולחוסר הפשרות שיש לעשות בכדי להתמודד בהצלחה ולאורך זמן עם צורת החיים הנדרשת מאתנו.

היו בריאים.                                                                                                                                                                                                                                         שבת שלום