לפני כ 8 חודשים בערך התחלתי לסבול מהתקפי כאבים בגב הימני התחתון, לפעמים הכאבים עברו גם לקדמת הבטן והתופעה במקום להעלם כפי שרציתי הלכה והחמירה. הרופאה שלי בקופת החולים התייחסה אלי מאד ברצינות ואמרה לי שככל הנראה משהו מתפתח בגופי אך לא היה ניתן לבצע אבחנה בשלב זה.

הכאבים הממושכים התישו אותי וגרמו לי להיות דכאוני. היה לי קשה לקום בבקרים לא התחשק לי לאכול ולא הבנתי מה קורה לי בגוף. ההחמרה גרמה לכך שכל נשימה עמוקה גררה התקף כאבים נוסף. לאחר זמן לא ארוך פניתי באחד הערבים ל: טר"מ – המקבילה של מד"א בישובים מסויימים.

 הרופא התורן אבחן כאבים  הנובעים ככל הנראה מאבנים בכליה והופניתי לאשפוז בתל השומר .

לאחר השהות בחדר המיון  הועברתי לאשפוז במחלקה פנימית א'.

התחלתי לעבור בדיקות המיועדות לאבחון אבנים בכליות.  מה שנקרא בשפת בית החולים " פרוטוקול כליות".

הכליות  נתגלו נקיות לחלוטין , לא אבנים ואפילו לא אבק.

במקום אבנים בכליות מצאו  לי :" תוספת לכבד" ,גילו בגופי סוג של גידול בכבד. גידול זה היה  מלא מוגלה וגודלו כפי שנאמר לי "בגודל אגרוף של גבר".

הטיפול שהוחלט עליו היה שאיבה של המוגלה בזמן שאני מצולם ב-מכשיר  הסי . טי. ולאחר מכן התחלה בטיפול אנטיביוטי מסיבי דרך הוריד. כמו כן גילו שהגידול בכבד היה מספיק גדול בכדי להגיע גם לריאה הימנית ללחוץ עליה ונוצר שם כתם שחור . זאת היתה הסיבה ככל הנראה שהתחילו כאבים בזמן הנשימה.

הטיפול תחת הסי. טי היה יחסית מהיר וכמובן !!!!!!!! לא הצריך הרדמה.

הרופא שערך את התהליך [היה כנראה בוגר קורס צלפים] ולכן הצליח בניסיון ראשון, להכניס את מחט השאיבה בגודל שיפוד רציני: ישר למקום הנכון וניקז כוס מהחומר שהיה שם.

 לאחר שחזרתי למחלקה הלעיטו אותי בהמון המון המון משככי כאבים. האמת שמאותו הרגע מצב רוחי השתפר . עד שמהר מאד הבנתי לצערי שאני מאושפז במחלקה " קטלנית" .

הצוות עשה "מאמצים" להרוג אותי [וחולים אחרים] על ידי מתן תרופות של החולה האחר שאיתו הייתי מאושפז בחדר . הוא  היה סוכרתי במצב די קשה וקיבל כל יום מנות אינסולין גדולות. להפתעתי הוא פתאום עבר את בדיקות הדם המיוחדות שאותן, אני הייתי אמור לעבור כל יום. [ תרבית למציאת זיהום חיידקי]. אני  הייתי חצי מסומם מתרופות נגד כאבים ומכדורי שינה ואז פתאום באים להזריק לי. ניסו לתת לי מנת אינסולין ענקית שבוודאות היתה גורמות לי לישון תמידית.[כזכור אינני מקבל אינסולין בכלל]   טעות זאת חזרה  ביום למחרת כשהחליפו לנו גם את התרופות האחרות. אני סרבתי לקחת תרופות לא שלי ולפי המבטים של האחות הבנתי שהיא חושבת שאני מטורלל. הסברתי לה פעמיים שאלה לא התרופות שלי ועמדתי על כך שיקראו לרופאה התורנית. היא בדקה ומצאה שאני צודק והנצלה בחצי פה על הטעות.  מאחר וזאת הייתה הפעם השנייה תוך יומיים שהצוות ביצע טעעות מהותית בטיפול בי  נלחמתי במנהלת המחלקה שתשלח אותי הביתה. היא הסכימה להיפטר ממני .

 לא הייתה שום התייחסות עניינית לתלונות המוצדקות שלי שאושרו על ידי הרופאה התורנית במחלקה על החלפת תרופות ובדיקות. רק רציתי להימלט לנפשי...............

 מהצוות המופרע, שמתעלם לחלוטין מהנהלים הכתובים בקפדנות של בית החולים.  שוחררתי כואב ופגוע הביתה.

עדיין הייתי מאד חולה, הגעתי למחרת השחרור לרופאה שלי בקופת החולים. היא החליפה צבעים ולא הבינה איך העזו לשחרר אותי במצבי מבית החולים. הייתי חלש חיוור ועל סף עילפון. לחץ הדם שלי היה נמוך מאד , קיבלתי מיידית הפניה לאשפוז ונסענו להדסה עין כרם בירושלים.

בהדסה עוכבתי זמן ארוך בחדר המיון שבו נבדקתי על ידי צוות רופאים מגוון כולל "זיהומולוג" רופא פנימי ורופא כירורג.

ההתייחסות לכל תלונותיי מהרגע הראשון הייתה רצינית ומקצועית מאד. לא הבנתי איך טעיתי ונכנסתי לבית החולים תל השומר.

 הכירורג לאחר התייעצות עם הממונים עליו אשפז אותי במחלקה הכירורגית. האשפוז במגדל האשפוז החדש נעשה באמצע הלילה , הרגשתי כאילו הגעתי לפלנטה אחרת. בבוקר הגיעה עובדת מהצוות וישבה להכין יחד איתי תפריט של האוכל שברצוני לאכול. הייתי בטוח שאני בתכנית הטלויזיה "מצלמה נסתרת"  מאוחר יותר .הבנתי בשיחה עם פרופסור מאד מכובד מהצוות הרפואי [בהדסה] שהטיפול שקיבלתי היה מאד שונה מהמקובל בהדסה במקרים כאלה. לשון נקייה להגיד טיפול גרוע ורשלני

אילו הייתי מטופל בהדסה היו משאירים נקז לתוך הכבד דרכו היו מבצעים מס' ימים שטיפה לתוך הכבד. היו מזרימים פנימה אנטיביוטיקה לוודא שאין התפתחות מחודשת של זיהום ובקיצור התנהלות שונה לחלוטין. במקום זה קיבלתי קוקטייל אנטיביוטי חזק לווריד במשך כשבוע.  לדעת המומחים בהדסה, הסיבה  לכל ההתפתחות בכבד הייתה בוודאות נפילת אבן מכיס המרה בזמן ניתוח הוצאת כיס המרה שעברתי. האבן נצמדה לכבד. הכבד בנה מסביב לאבן המרה רקמת כבד. ולאחר מכן הגוף שלי התחיל להילחם בגוף הזר.

עברתי תהליך ארוך של החלמה. ואט אט חזרתי להרגיש בריא. תופעות הלוואי מהטיפולים האנטיביוטיים היו רחבות.

איבדתי את התיאבון, סבלתי מחולשה כללית וסחרחורות. ירידות פתאומיות בלחץ הדם, חוסר איזון ברמות הסוכר  ופגיעה משמעותית בזיכרון שלמזלי הרב חלפה לחלוטין.

בצילום הסי.טי האחרון שעברתי לפני כ-חודשיים קיבלתי את האבחנה שבה פעם ראשונה דיברו על גידול.

הגידול ירד ל 30% אחוז מגודלו המקסימלי ונראה טוב. לא צופים שהוא יקטן יותר. הגידול איננו ממאיר. הכתם השחור בריאה הימנית טושטש וקרוב להיעלם לחלוטין.                                                         בפרק הבא :  מה מצבי היום