פרופסור הרצל חי, מהנדס אווירונאוטיקה מאוניברסיטת תל אביב, פרסם מחקר בעיתון היוקרתי  Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America אודות חוזק זגוגית (אמייל, enamel) השן. פרופסור חי וצוותו פענחו את המבנה הננומטרי של הזגוגית, המאפשר לה, לאפשר לנו, להנות מהשיניים במשך עשרות שנים בלעיסה יומיומית של חומרים קשים ושוחקים. צוות החוקרים גילה יכולת של הזגוגית ליצור עם הזמן מבנה של מיקרו-סדקים, הסופג לחצים, ויכולת לתקן מיקרו-סדקים אלו, כדי להימנע מהתרחבותן לשברים ממש. כך ישנו תהליך מחזורי של היסדקות-תיקון. מכיוון שהתמחותו היא בהנדסה אווירונאוטית, חוזה פרופ' חי שפענוח מבנה הזגוגית יאפשר פיתוח חומרים עמידים יותר לשימוש תעשיית התעופה והחלל. מהבחינה המכנית, השיניים הן אכן סיפור הצלחה. כפי שאמר פרופסור חי, במהלך החיים השיניים סופגות מיליוני לחצים של עשרות קילוגרמים ע"פ שטח קטן יחסית (עד סנטימטר מרובע), ובדרך כלל ללא פגיעה ממשית. שיניים הם גם מהאיברים השורדים ביותר לאחר המוות, ואף בחום של 1600 מעלות צלזיוס, ולכן תפקידן החשוב בארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה ובזיהוי חללים מתאונות אוויריות ואחרות. אז איפה התקלה? היא נמצאת ברגישות חומר השן לחומצה. הרס של כותרת השן כתוצאה מחומצה הוא עדיין הגורם העיקרי לאובדן שיניים בשלושה-ארבעה העשורים הראשונים לחיים (אחר כך מחלות חניכיים אחראיות לאובדן שיניים רב יותר). מקור החומצה יכול להיות מהפרשה של  החיידקים הנמצאים בביו-פילם הדנטלי (ה"פלאק"/רובד החיידקים המפורסם), מתזונה חומצית (לימון, משקאות) או מחומצות הקיבה (המגיעות לחלל הפה למשל בהקאות).  הסיבה לכך היא שההידרוקסיאפטיט, שהיא המולקולה הבונה את השיניים ועצמות הגוף, מתפרקת בנוכחות סביבה חומצית. בעשורים האחרונים הבנו, שתהליך ההרס החומצי על גבי שטח הפנים החיצוני של השיניים ולאחריו ההנחה מחדש של חומר מסויד על גבי איזור ההרס הינו תהליך מחזורי. זאת בתנאי שעומק ההרס הוא מינימלי (עד מילימטר-מילמטר וחצי), ושאנו מספקים לחלל הפה סביבה תומכת (שאינה חומצית) ואבני בנין. רוק בריא מכיל סותרי חומצה כדי לתקן מצב של סביבה חומצית בחלל הפה. לעיסת מסטיק (ללא סוכר כמובן... ) לאחר ארוחה מעודדת הפרשת רוק וממריצה את סתירת החומצה. שטיפת הפה בתערובת של "סודה לשתיה" (baking soda) ומים, סותרת חומצה ומומלצת לאחר הקאה למשל. פלואור מחזק את השן באמצעות הפיכת ההידרוקסיאפטיט לפלורואפטיט, העמיד יותר בנוכחות חומצה. כיום ישנם תכשירים לתוספת מקומית של פלואור בחלל הפה (לא לבליעה) ושל "מוס" (mousse) המספק לפה אבני בנין לתיקון חיצוני של הרס התחלתי של שטח פני השן. בביקור הבא אצל רופא השיניים שלכם, או של ילדיכם, בקשו המלצות המותאמות למצבכם למניעת מחלות השיניים והפה.