הבוקר הזה יהיה שונה מאלה שקדמו לו? בוקר כזה של החלטות, של דד-ליינים, של פוקוס, המון המון פוקוס, והדמות השקופה שבמראה לא יכולה לקבל את ההחלטות האלה. אני, מה שעוד נשאר ממני, מה שאי אפשר לראות במראה- אני מוכרחה לקבל אותן. הייתכן שאני השפויה במערכה הזאת?

התפצלנו לשתיים. היא חסרת שיקול דעת לחלוטין. היא מרעיבה את עצמה למוות, היא יצור הרסני, היא מתאכזרת אלינו, היא מרחיקה את החברים שלנו, את השאיפות שלנו, לא יקירתי, אהובתי, בבואתי, את לא תקבלי את ההחלטות היום, ובתקווה גם לא מחר ובעצם, מעכשיו את שותקת. שותקת ומקבלת על עצמך את הדין, משתפת פעולה יפה-יפה, לא מפריעה לי. את ההחלטות שאני מקבלת, אנחנו נצטרך ליישם ביחד, והראש המכוער שלך יישאר רכון אל מול פני השנה החדשה, שגם היא, שפויה וטובה ומנחמת, לא מקבלת אותך בברכה. 

אז, סיכמנו? היום אני מקבלת את ההחלטות. היום אני מקדשת את מה שחשוב, היום אני נזכרת בשמחה, באהבות קטנות כגדולות, בחלומות, בעתיד. בפעם האלף, היום אני מחליטה לבחור בחיים. אולי בפעם האלף זה יעבוד?

אם לא, מחר, בפעם האלף ואחת, ניתן לי עוד הזדמנות. ככה החלטתי.