ממש מבינה אותך...

אבל שמתי לב לנקודה מעניינת ביום כיפור. תמיד הבולמוס מרגיש לי "לא נשלט". אבל עובדה שביום כיפור כן יש לנו שליטה על האוכל.

זה איפשהו מרגיע קצת, לא?

הי תקליט שבור,

זה באמת מעניין שדווקא ביום כיפור אנו מוצאות כוחות לשלוט על האוכל.

אולי זה בגלל שאנו מבינות את עוצמתו של היום הזה, או שאנו יודעות שיש יום כיפור רק פעם בשנה.

ואילו שאר הימים הם רגילים, אז יש לנו ה-מ-ו-ן זמן לבלמס.

מה שאפשר להגיד- שחבל שיום כיפור יש רק פעם בשנה....

אבל לפחות פעם בשנה את יודעת שאת שולטת על האוכל- ויהי מה

בפעם הראשונה השנה הקשבתי לדיאטנית שלי ולא צמתי אלא נצמדתי לתפריט... וזו הייתה גם הפעם הראשונה מזה שנים שלא היה לי בולמוס (לא בכיפור עצמו, לא לפניו ולא אחריו..) חוגגת בדיוק 8 ימים ללא בולמוסים והקאות:) 

אלה יקרה,

מורידה בפניך את הכובע אם הצלחת להבריא! זה ממש לא פשוט , במיוחד לבולימיות.

אני אומנם אוכלת לפי תפריט, אבל למרות שאני שנתים וחצי בטיפול ואוכלת לפי תפריט, המצב לא השתפר במיוחד....

קוראים לי רינת:) ההבראה עוד רחוקה... לא יודעת אם אצליח להבריא אי פעם... אך מנסה בכל הכוח למגר את הסימפטומים... פשוט לראשונה מזה הרבה שנים ללא שיתוף פעולה ורצון לשינוי, הבנתי שברגע שאני מקשיבה למה שהדיאטנית שלי אומרת, ואוכלת בדיוק לפי התפריט אז הכוח שלי להתגבר על בולמוסים פשוט גדל,.. זה קשה, המצפון, החששות, החרדות, הורגות אותי... אבל ההרגשה שהתגברתי על עוד בולמוס פשוט שווה את זה... עצה אישית, אם את כבר הרבה זמן בטיפול ולא מרגישה תזוזה או שינוי, אולי עדיף לך לשקול טיפול אינטנסיבי יותר כמו אישפוז?  

היי רינטוש,

הבעייה שאני לא נמצאת תחת הקטגוריה של מי שזקוקה לאישפוז.

זה כמו שארצה להתאשפז בגלל סתם כאב ראש.

כל עוד אני לא במשקל מסכן חיים, והבולמוסים שלי הם לא כל יום וכמה פעמים ביום-אני לא זכאית לאישפוז.

מה גם שהבנתי מבנות בולימיות שהתאשפזו שמצבם באישפוז רק החמיר- כי שם הם החליו טיפים ושיטות טובות יותר להקאה ו/או שחרור מכל מה שאכלת....