לפעמים אני מסתובבת בתחושה שאני על הקצה, שאוטוטו יגיע איזה התקפון וישבש לי את השגרה שלי. עם השנים אספתי כמה כלים שעוזרים לי להתמודד עם התחושות האלה ולפעמים אפילו להעביר את ההתקף. המצב הכללי שלי הוא טוב, הטרשת שיש לי היא מסוג התקפי הפגתי והמטרה שלי (ושל כולנו) היא לדאוג להפוגות כמה שיותר ארוכות.
מה שאני כותבת תקף אליי בלבד כמובן, אני לא מציעה לעשות מה שאני עושה כי זה מה שמתאים לי, אבל אני כן מציעה לכל אחד להיות קשוב לעצמו, לגוף שלו ולמחלה שלו ולחפש כל הזמן מה מפעיל אותה ומה משתיק אותה.

 

אז מה אני עושה כשאני מרגישה על הקצה?

 

 

לא שומרת דברים בבטן- כל התקף שהיה לי אני ממש יכולה להצביע על הסיבה הרגשית שבעקבותיה הוא הגיע. אז אני משחררת. מדברת. אומרת מה מפריע לי. אומרת שנעלבתי, שאני כועסת, מפחדת. מגדירה את הרגשות שלי לעצמי קודם כל ואז מדברת אותם גם לצד השני. ומנסה להשתחרר מהם. עושה דברים שעושים לי טוב. הולכת לסטנד-אפ, להופעה, נפגשת עם חברים למשהו קליל שמשעשע אותי ומרפא לי את הנפש.

 

מדברת עם עצמי ועם הטרשת- מנסה לא לזקוף כל תחושה לטרשת. לפעמים הרגל סתם יכולה להירדם, זה קורה לכל אחד וזה יכול לעבור אחרי כמה דקות. לפעמים אני יכולה להרגיש קצת פחות תחושה בידיים (במצב כזה אני משתמשת בכדור להפגת עצבים- כמו בלון כזה ממולא בחול שקונים בכל חנות ילדים ומועכים אותו. זה מחזק לי את כפות הידיים). ואני גם מדברת איתה- אומרת לה שאין לה מה לעשות איתי. אין לי זמן אליה, יש לי שני ילדים שצריכים אותי עכשיו, אז באמת שתלך כי זה לא יעבוד לה הפעם.

 

יוצאת להליכה- גם אם אני מרגישה שהשרירים שלי עייפים. הליכה קצרה וקלה, לא מכבידה על עצמי יותר מדיי. ובכלל באופן כללי אני משתדלת להיות בתנועה. ללכת כמה שיותר, כמובן רק כשאני מרגישה טוב. יש לי אפליקציה שמודדת לי צעדים ובאופן שגרתי אני מגיעה לבערך 6,000 צעדים ביום. אם אני יוצאת להליכה מהירה אז ממש משתדלת להגיע ל10,000.

 

תזונה- אני מכירה את עצמי ויודעת שכשיש לי כאבי ראש לפעמים, יכול להיות שאני לא אוכלת מספיק בשר. זה לא קשור לטרשת, זה פשוט מתוך הכרות עם עצמי, אבל זו הזדמנות מעולה לאכול המבורגר J . בנוגע לטרשת, שמתי לב שכשאני מפריזה בשתיית דיאט קולה (מכורה!) אני מרגישה אותה קצת יותר מתקרבת, אז אני נרגעת עם זה. לרוב זה עוזר. מישהי פעם סיפרה לי שאותו הדבר קורה לה עם פלפלים ועגבניות. זה לא מדעי, זו תחושה שלי. למרות שבטוח בתגובות מישהו כבר יציע לעבור לתזונה טבעונית / פליאו או כל דבר אחר. אני לא שם. אני במקום שחשוב לי להבין מה נכון לי אישית וזה מה שמתאים לי.

 

 

אני מרגישה ששחררתי בעצם כתיבת הפוסט הזה. כאילו הוא מעין רשימה לעצמי להזכיר לי את כל הכלים שעומדים לרשותי ואולי לשמוע מאחרים כלים שאספו לעצמם וכדאי לנסות.

שתהיה לכולנו שנה בריאה, רגועה ומאושרת.