השעה מאוחרת וכרגיל אני לא נרדמת, שוב נדודי שינה, שוב לא רגועה. אני מנסה לחשוב על הימים הקרובים ועל כל התקופה האחרונה. ומנסה למצוא דרך, מפלט מהסחרור הזה שנכנסתי אליו. הימים הקרובים קריטיים בעבורי ולהפרעה השפעה מכרעת על שיהיה. אני מנסה, ומאוד רוצה להחלצ מהמצב הזה כשברור לי שאני עשוייה להפסיד את המעט שנותר. לא שחלילה אני לא מסתפקת במה שיש לי בחיי, אני מודה על המשפחה היקרה שלי ועל הסביבה התומכת, דבר אינו ברור מאליו. אבל בכל זאת, הייתי רוצה לחזור ולעשות משהו בעבורי, משהו שיהיה שלי ושיעשה לי טוב. קצת שאיפות ומעט חלומות, משהו שייתן לי מוטיבציה לשמור על חיי. אך לצערי, רק לאחרונה הבנתי שכרגע אין לי את הכוחות ולמען האמת, מהמקום בו אני נמצאת, איני יודעת אם אי פעם אצליח לגייס כוחות. חיי כרגע, קודרים וכואבים, ובכל פעם שאני מקיאה אני תוהה מתי תהיה הפעם האחרונה וכיצד הכל ייגמר, בהתקפ לב או כחלק מתהליך ההחלמה. אני קוראת את המאמרים, ההמלצות והפוסטים באתר ומנסה, למצוא נק' אור ולו הקטנה ביותר, משהו להישען עליו, משהו שיעורר אותי מהאפטיות שנכנסה לחיי. שנה חדשה בפתח, השלישית במספר מאז החל הגיהנום להשתלט על חיי, אני כבר לא מצפה לדבר. אני מרגישה אנוכית ונבוכה על שאני מתלוננת יותר מדי כשברור לי שיש אחרים שחייהם קשים בהרבה מחיי, אני מתנצלת מראש אם דבריי שאינם מועילים, מזיקים לאחרים, פשוט הכתיבה הזו מהווה סוג של פורקן. מאחלת לכולכם שנה טובה ומבורכת מקודמתה!