סכיזואיד

'סכיזואיד' הוא מונח מעולם הפסיכולוגיה אשר טבע ד"ר בלוילר בשנת 1908, על מנת לתאר פיצול בין העולם הפנימי לעולם החיצוני של האדם, עם נטייה להעדפת העולם הפנימי. אדם בעל נפש מפוצלת נוטה להתכנסות פנימית, אשר זכתה לשמה- אישיות סכיזואידית.

הסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית, הפרעת אישיות נדירה יחסית, יכולים לנהל אורך חיים תקין אך יחד עם זאת, נוטים להתבודד, מגלים חוסר עניין בפעילות חברתית ובמערכות יחסים עמוקות, מתקשים להתמודד עם אינטימיות.

תסמינים המאפיינים הפרעת אישיות סכיזואידית:

קושי בהבעת קשת רגשות רחבה

נטייה לניתוק חברתי, הימנעות מסיטואציות חברתיות

חוסר הנאה וחוסר עניין במערכת יחסים עמוקה. הסובלים מההפרעה נוטים לגלות חוסר עניין גם בכל הקשור לאנשים הקרובים אליהם ביותר, כדוגמת משפחתם הגרעינית.

בחירה בהתבודדות כשיש אופציה כזו. הסובלים מההפרעה יעדיפו להכין עבודות לבד, יבחרו קריירה שאינה דורשת שיתופי פעולה, וכיוצא בזה.

חוסר עניין בהתנסות מינית ולעיתים אף וויתור מוחלט על מיניות.

טווח תחביבים צר במיוחד.

תגובות אדישות וחסרות עניין למשמע מחמאות או הערות.

תגובות רגשיות שטחיות המשדרות קרירות, נראים חסרי אכפתיות למתרחש סביבם.

קושי בהסברת כוונותיהם ורצונותיהם לאחרים, וכן קושי בהבהרת הקשיים שחווים.

אדם מאובחן בהפרעת אישיות סכיזואידית רק במידה ונשללו אבחנות דומות נוספות כדוגמת תסמונת אספרגר, סכיזופרניה, הפרעה פסיכוטית ועוד. הפרעת אישיות זו מאובחנת בקרב גברים יותר מאשר בקרב נשים, כאשר אחוזי השכיחות באוכלוסייה עדיין נמצאים תחת מחלוקת.  

גם הסיבה בגינה פורצת ההפרעה עדיין לא ידועה, אך השערות שונות גורסות כי מדובר בניתוק שנוצר על רקע דחייה קשה במערכת יחסים עיקרית בילדות המוקדמת של האדם. למשל, חוסר בהתקשרות בסיסית עם האם, אשר גרמו לתינוק לדכא גם בחייו הבוגרים את רגשותיו ולהימנע מיצירת קשרים חברתיים בעתיד. הפרעת האישיות הזו נחשבת כיציבה לאורך חייו של האדם, מה שמאתגר את הטיפול בה אף יותר.

לעיתים מטפלים בהפרעת אישיות סכיזואידית בתרופות פסיכיאטריות שונות כדוגמת נוגדי דיכאון. תרופות מסוג זה מסייעות בסימפטומים מסוימים, אך לא מעוררות עניין חברתי כלשהו ולא מקלות על הניתוק בו נמצא האדם.

הטיפול בהפרעת האישיות הזו הוא לרוב מאתגר במיוחד, משום שהסובל מהפרעת אישיות סכיזואידית מתקשה מאוד ליצור קשר עמוק עם המטפל, אינו מגלה עניין ביצירת קשר כזה או בפתרון ההפרעה ממנה סובל. האדם מאוד מנותק רגשית, מאתגר במיוחד להגיע לנפשו ובמרבית המקרים, הסובלים מההפרעה כלל לא יפנו לטיפול על דעת עצמם, ולעיתים גם לא ישתפו עימו פעולה. המשימה העיקרית של המטפל בהפרעת האישיות הסכיזואידית היא למצוא אפיק מעבר צר לנפשו של המטופל וכן ליצור את ההתקשרות הראשונית עמו.  

טיפולים פסיכותרפיים שונים נמצאו כיעילים בשיפור המצוקה בה נמצא האדם הסובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. הטיפול הנפשי מאפשר התנסות ראשונה בהעמקת קשר חברתי, ובכוחו לסייע לאדם לחוש הנאה מתקשורת חברתית או זוגית וכן לסייע לו בהתמודדות עם קשיים נוספים בהם נתקל. בכוחו של הטיפול לשכלל את המיומנויות החברתיות אותן רכש המטופל, את טווח הרגשות שבכוחו להביע וכן גישה למכאוביו. שיטות טיפול שונות נמצאו כיעילות בהתמודדות עם ההפרעה, כדוגמת טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), טיפולים קצרי מועד וכן טיפולים קבוצתיים, אשר הינם מאתגרים מאוד עבור הסובלים מההפרעה, אך מאפשרים לאדם לחוש שייכות לקבוצה, לעיתים בפעם הראשונה בחייו. קביעת הטיפול המתאים עבור מתבגרים או מבוגרים הסובלים מההפרעה תלוי במידת המחויבות שהם מסוגלים לגלות. לעיתים, טיפול פסיכו דינמי ממושך, החוקר את רגשותיו, מכאוביו ועברו של המטופל, פשוט לא אפשרי בשלב הראשוני של טיפול באדם שכה נמנע מהתקשרות חברתית וממגע עם רגשות. לעומת זאת, טיפול קצר מועד ממוקד בעיה וטיפול CBT אשר מתאפיין גם הוא בהתמקדות פרקטית בהווה, בתהליכי חשיבה והתנהגות, מתאימים יותר ליצירת שינוי ראשוני, מאפשרים לאדם מעבר רך יותר לעולם היחסים החברתיים, וכן לא ידרשו מהמטופל להגיע למעמקים עימם אינו מסוגל להתמודד בשלב הזה.   

כתבה: יעל טל