אני רוצה להגיד שזה אף פעם לא קל להתמודד עם המחלה הקטלנית הזאת שהיא עמי מגיל צעיר מאוד נראה לי ואפילו לפני שנהייתי אנורקסית לפני 21 שנים ומאנורקסיה וספורט כפייתי עברתי לנוח ביותר זה לאכול נורמלי ולהקיא מה שכל בנאדם נורמלי אוכל ונהנה מזה ביום שילדתי ראיתי את האור של ישוע המשיח והוא ברך אותי בלידה ומאז אני כבר לא חולנית במעשה ההקאה אך אני מאוד רגישה עדיין ומתרגשת ונחנקת מדיבורים של אנשים שאין להם מודעות כמה רגישה אני בתוך תוכי אפילו השטן שלח שני רופאים לדבר איתי על כריתת קיבה כשהתייעצתי בכלל על עניין המרה שלי שעושה אבנים לדבר זה הכי טוב להוציא את הסם הזה בצורה בריאה לא דרך האסלה למדתי לשתף עם בעלי ואמא לפעמים הם מזדהים לפעמים לא למה אני צריכה כל הזמן לפחד ממישהו שיגיד שאני שמנה או תעשי דייטה או כריתת קיבה האם זה נורמלי להרגיש מכוער או מעוות כשאתה מאוד יפה?!!!! האם נשאר בעולם הזה טיפה של אנושיות??? שתפו אותי חברים ותתמכו באחותכם היום היה לי יום רע וכמעט נפלתי אך האל עצר אותי תודה רבה לכם