אורלי יקירתי, אני קוראת את המכתבים שלך לערן ואני מרגישה את הלחץ שלך כשאת כותבת, מה גם שכמה שעות קודם שמעתי על הפגישה בגן של שלו.
אחותי - אין לך מה להילחץ ממה שאומרים, זה כבר ידוע שמערכת החינוך עייפה ולא לכל גננת הכלים המתאימים להתמודד עם הקשיים שחווים ילדים בגן שלהם. אל תשכחי שיש הרבה ילדים וכל אחד מגיע מבית אחר ובכל בית אבל בכל בית יש סיפור כזה או אחר.
את לא יכולה להאשים את עצמך - לא במחלה ולא בדרך ההתמודדות בה. בשנים הראשונות לגילוי של מחלה כזו במיוחד כמו שאני רק מתחילה להבין את הטרשת שלך, אנחנו - את  נמצאת (ואנחנו איתך) בזמנים של ניסוי וטעייה ותהייה, תקופה כזו של ללמוד את הטרשת על גווניה השונים. כלומר - כל יום את חווה חוויה שונה מזו של אתמול, חרדה וחשש אחר מזה של אתמול. ואפילו ש את מתמודדת בהצלחה בהתקף הזה, וצברת את הכלי להתמודד מיד אחר כך מופיע התקף אחר שונה מהקודם ומשאיר אותך שוב חסרת כלים וצורך גדול למוצאם.
אני רוצה לומר לך שאת אדם גדול - גדול מאוד. את חוקרת את הנפש והגוף שלך לאורך ולרוחב מסיקה מסקנות ופועלת מיד כשאת רואה לנכון שזה מה שיעשה לך טוב. לחיות עם אתגר כזה זה לא דבר פשוט, אני לא מאחלת את זה לאף אחד, אבל אני רואה גם כמה גדלת מאז, כמה יהלומים יצאו ממך - כשרונות מדהימים של כתיבה ואמנות, כמה שאת מעשירה את עצמך.
כך את גם נוהגת עם הילדים שלך, דבר ראשון - יש לך הבנה עמוקה מאוד בנפשם של ילדים, ברגשותיהם  ויחד עם האהבה שלך אליהם זה ממש משלים את התמונה. ואני לא מעט משתמשת בעצות שלך עבור הבנות שלי והגישה שלי אליהן.
הילדים שלך מקסימים, אורלי, כל אחד הוא אוצר יקר בפני עצמו, ושאף אחד לא יערער אותך ואת הבטחון שלך בהם. גם לא המלומדים שעמדו מולך. לך יש מספיק נסיון עם ילדי קשב וריכוז גם בגן הילדים שעבדת וגם עם אסיף. ואין חכם כבעל נסיון!!!!!!
שלו הוא קודם כל ילד כאחד הילדים, גם הוא מתמודד, כמו ילדים רבים בחרדות ודמיונות, ילד מדמיין הוא ילד בריא בנפשו, זהו כשרון שנולדנו עימו כי אנו זקוקים לו כדי לחיות ולהעצים את חיינו. הקב"ה לא סתם ברא לנו דמיון, והוא כלי חשוב בבניית אישיותו של האדם.
ילד שחולם חלומות נחשב לילד שלא מקשיב בריכוז או בשיעור אבל אלה הילדים שבנו אחר כך גורדי שחקים ויצרו כלי רכב וכלי תעופה המדומיינים ביותר עלי אדמות. ילדים כאלה קנו ומכרו מכל הבא ליד והם אלה שמחזיקים את רוב הכסף שיש בעולם.
בעולם המבוגרים הריאליים שהמציאות שחקה להם את הדמיון יודעים להעריך מעט מאוד את הדמיון, ולכן אני מחזקת את ידייך בלא לוותר ולא לתת שישימו על ראשו תוויות ותגיות..
אני מאחלת לך לילה טוב, חיזקי ואמצי אחותי הגדולה (סליחה הקטנה אבל התכוונתי שאת גדולה - גדולה מאוד!) מאחלת לך בריאות שלמה אמן! ושהכאבים ילכו ולא יחזרו אליך עוד לעולם. אמן!

נ.ב. שמתי לב שהתקשרתי אליך בצהרים (וכעסת עלי למה אני מתקשרת מאוחר ולא בבוקר) שזה היה הזמן שדיברת עם ערן והיה לך קשה. אני פשוט מרגישה אותך בשלט רחוק יה-נודניקית...
אוהבת אותך. מתי.