אני בטוחה שיש פה המון אנשים שנמצאים במצב כמוני ומחפשים תשובה למה זה קרה דווקא להם ואיך אפשר לצאת מזה. אני יודעת גם שמאוד עוזר לקרוא סיפורים של אנשים אחרים במיוחד אם זה סיפור שנגמר טוב. שלי עוד לא נגמר אבל עשיתי המון שינויים ואני רוצה לחלוק עם כל קורא את מה שעוזר לי כי אולי זה יעזור לעוד מישהו. הדכאון שלי התחיל לפני שנה וקצת... לפני שנה הגיעתי למצב שהפסקתי לתפקד לגמרי. בכי כל הזמן, מצב רוח שחור, חוסר תקווה. שום דבר לא שימח אותי, הכל היה נראה שחור וחסר משמעות. לא הבנתי בשביל מה אני אמורה לקום בבוקר. היה נראה לי שאין בשביל מה. התקפי חרדה תקפו אותי כל הזמן אפילו כשאני ישנה. הייתי ככה כמה חודשים עד שהחלטתי שאני פייטרית ושנכון שזה קשה אבל אני לא מוותרת על עצמי. בשלב הראשון נרשמתי לטיפול פסיכולוגי רגיל. הייתי אצל פסיכיאטר וקיבלתי מרשם לציפרולקס אך החלטתי להתמודד בכוחות עצמי. יש פה המון אנשים שיגידו שזו טעות ואין מה לסבול כשיש כדור אבל אני חושבת שהכדור מוריד את הסימפטומים ולא מטפל בבעיה עצמה לכן החלטתי לוותר. הדבר היחידי שעשיתי זה הלכתי להומאופט שנתן לי טיפות של קממומיל שקלחתי 3 פעמים ביום וזהו. בנוסף אומגה 3, 2 כדורים כל בוקר. ועוד ספורט, כמה שיותר. זה יכול להיות הליכות, חדר כושר, ריצות כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו אבל זה חשוב! חשבתי על המצב שלי המון כל הזמן טחנתי את המחשבות האלה בראש, למה דווקא אני, ולמה זה מגיע לי ואיך אני יוצאת מזה עד ש..... הבנתי שזה היה קורה בכל מקרה. המחשבות על זה כל הזמן לא מקדמות אותי לשום מקום. זה קרה וזהו, אין מה לחשוב. צריך לצאת מזה. פגישות עם הפסיכולוג לא עזרו והחלפתי מטפל. התחלתי את השיטה הקוגניתיבית התנהגותית וזה עשה פלאים. חודש וחצי אחרי הטיפול חזרתי לתפקוד מלא. התקפי החרדה עזבו אותי ולא חזרו מאז כבר מעל חצי שנה. המצב רוח השתנה, לפעמים ככה, לפעמים ככה. זה יותר קשה, פחות קשה אבל אני לא מאבדת תקווה. וגם אתם, תדעו שלדכאון יש תאריך סיום. אנחנו פשוט לא יודעים מתי הוא יהיה, מחר, בעוד חודש או בעוד שנה אבל הוא קיים!!! תאמינו שתצאו. תאמינו בעצמכם ובכוחות שלכם, גם כשהכל שחור ולא נראה שיש פתרון אז פשוט אל תעשו כלום, תחכו שהגל יעבור ואז תלחמו בזה שוב. אני הבנתי דבר אחד, הייתי מי שהייתי לפני הדכאון אבל כל הזמן הייתי בקונפליקטים עם עצמי והדכאון עשה לי טובה גדולה, הוא הכריח אותי להשתנות, הכריח אותי לעשות עם עצמי משהו, הכריח אותי להיות רגוע יותר, הכריח אותי להקדיש זמן לעצמי ורק ועצמי. שינה לי סדר יום, הפך אותי לפעילה יותר, גרם לי להפגש יותר עם חברים כי זה היה די חשוב לי לא להיות לבד בבית וכל הזמן לחפש חברה. הדיכאון גם הכריח אותי לעשות סדר עדיפויות בחיים ולימד אותי לא לקחת ללב המון דברים ולא להתרגש מכל שטות. אני עוד לא בסוף, אני עדיין עם עליות וירידות מדי פעם אבל אם לפני חצי שנה היה לי 99% מהזמן מצב רוח גרוע ורק 1% של שמחה עכשיו אני 80% מהזמן מרגישה מעולה. יש לי עוד דרך לעשות ואני שמחה שכך. דיכאון הוא כמו מורה קשוח שבא ללמד אותנו דברים מסויים, ומשיעורים שלו אין לבריז כי הוא יחזור שוב שוב עד שנבין מה לא בסדר בחיים שלנו ומה צריך לשנות. קבלו הכל באהבה, וגם את זה. כמה שזה לא יהיה קשה תהיו חזקים, גם אצלכם זה יעבוד כמו שעבד אצלי. תאמינו, רק תאמינו. תדעו שכל יום שהוא קשה יגמר, וכל תקופה תגמר ואז יהיה טוב. אל תאבדו תקווה, תעשו רק מה שטוב לכם והכל יהיה בסדר. מאחלת לכולם רק בריאות וכמה שיותר שמחה!!!!!