וואו זה דילמה ממש רצינית... לדעתי את צריכה קודם כל לחשוב איך את תתמודדי עם התגובות, כי לא כולם מבינים אנשים עם הפרעות אכילה, וכמה שננסה להסביר הם לא באמת יבינו. מצד שני לייצר מודעות גדולה יותר להפרעות אכילה זה חשוב ביותר, כדי שאנשים יבינו שיש פה בעיה. לפרסם או לא זה נורא אישי, אני למשל לא הייתי מפרסמת כי אני יודעת שלא בטוח הייתי מצליחה להתמודד עם תגובות ביקורתיות או שופטות ופשוט נכנסת לעצמי יותר ומעצימה את ההפרעה. אבל אם את חושבת שאת יכולה להתמודד עם זה אז לדעתי את אדירה ואמיצה ואפילו השראה לבנות נוספות עם הפרעות אכילה... כל פעם שאני רואה פוסטים כאלה של גילויים אני כל כך גאה ורוצה גם.... אבל עדיין לא שם. אני רק יודעת שלשחרר דברים מוריד אבן ענקית מהלב. תחליטי מה שתחליטי, העיקר שבסוף יהיה לך טוב. בהצלחה :)

וואו, ממש מוכר לי. אני רואה בנות שאני מכירה שמסתבר שיש להן באמת סיפור םע הפרעות אכילה ואני ממש לא לבד... מצד שני- אפילו לכיתה לא סיפרתי.

אני ספציפית מפחדת מאד מהתגובה של אמא שלי שכבר שמעתי פעם מדברת על זה שהיא לא רוצה שידעו כי זה ייפגע לי בעתיד (סתם קשקושים כאלה.. מי שלא ירצה להתחתן איתי בגלל זה, ממש לא שווה את זה שאצא איתו בכלל... כי זה דבר שנצטרך להתמודד איתו ביחד)... החלום שלי זה פשוט לספר לכיתה וזהו. מקווה שעם המחנכת החדשה אוכל לספר כי יש לנו מסע ישראלי שאם אצא אליו אצטרך המון תמיכה (גם ככה הן תוהות למה אני לא יוצאת וכו'). מחכה כבר לרגע בו אהיה ברשות עצמי ואוכל לספר וזהו...

לגבייך- אם את מרגישה שאת מוכנה להתמודד עם החשיפה ועם התגובות שתקבלי, לכי על זה~! קחי בחשבון שיצוצו שאלות, תגובות "תומכות" וגם לא מעט כאלה שבאמת יתמכו יפתיעו אותך לטובה :) השאלה תלויה אך ורק בך. את היחידה שיודעת אם את במצב לחשיפה והאם היא תעזור לך להתמודד או ההפך.

גם אני ניצבת מול הדילמה הזאת, כי זה בוער בי, יושב לי על החזה וזועק "תספרי כבר! זאת לא בושה!" וזה נכון- בושה זאת לא. ההפך- זה רק יגרום לשאר להבין כמה אלופה את... 

בכל אופן- שבי עם עצמך, עשי בעד ונגד ותכתבי לעצמך מה תעשי בכל מקרה... ותחליטי. בהצלחה :)

אני חושבת שאם יש לך ההתלבטות הזו אז ללכת על חשיפה

אבל איני אשתמקצוע כמובן!

לדעתי עצם החשיפה גם כעצם ההודאה בבעיה ובהתמודדות איתה ולכן יש בה משהו גם מסייע לחברה וגם לעצמך. מחייב.