להפסיק. להקיא. להוציא הכל בלי גבול. היא ואני החברות הכי טובות , שונאות וישנות יחד בכל לילה- רק כי אין ברירה, אחת מתה אחת רוצה ושתיהן תקועות בה, היא שונאת כל אחת בנפרד , לא מצליחה להכיל אותן יחד.   40,60,90,100 מספרים שהמשמעות משתנה כשעולים על משקל. כמה שנאה לאותה אחת? הרצון למות לא מסתיים אף פעם, הרצון והכוח לשנות מוגבל. אין כאן טעם , אין כאן טוב, יש פה רק רע, רק סבל וכאב שלא מסתיים ולא נראה כנגמר.  הוא תמיד מסתכל עליה באותו היום , באותה השעה, הם היו כל כך קרובים, הוא רצה יותר והיא מסרבת, המשקל מנהל אותה, היא פוחדת לחשוף, היא רוצה שיחזרו להיות אותם זרים.  הוא צועק לה בואי, עם הכוח, עם היופי , עם העוצמה והשקט שרק הוא זיהה אצלה.  היא לא תיתן , היא לא תתקרב לעולם, היא טיפשה, היא מפחדת, אמרתי לה שתפסיק אבל היא לא מקשיבה לי.  היא יודעת היא טועה אבל אין לה כוח ורצון לשנות, היא השאירה אותם מאוחר, שכחה אותם על שולחן המנתחים, שהוציאו לה את הלב.  היא משקרת לעצמה , כל היום, כל הזמן, לכולם היא אומרת את האמת אבל לעצמה מקפידה על שקרים, עוד שנייה היא מתפרקת. היא נשברת.  היא זקוקה למגדלאור בכדי לסמן את הדרך, היא רוצה להיות שפויה, חיה, היא רוצה לשנייה להיות מאושרת.  מילים שאמרת בסתר, איתה בפנים לנצח, לעולם לא יעזבו אותה, היא לא שוכחת אותם