לפני כמה ימים שמתי לב לתופעה חדשה אצלי, פיזיולוגית!
אבל, הייתי רוצה לשתף אתכם במהלך החודשים האחרונים, רגע לפני שאני מתחיל לדבר על התסמונת...
בפסח רכשתי שני קראוונים ריקים, על מנת להכין אותם למגורים ראויים, משהו אשר מחד נותן לי למלא שעות ותעסוקה בלתי פוסקת, ומאידך לפתור לי את בעיית המגורים, לצמיתות!
כמו כן, לפני כשבועיים נרשמתי למועדון הקשתים בראשון לציון, רכשתי קשת אולימפית... ובנתיים אני הולך לשם פעמיים בשבוע, לומד טכניקות ירי בקשת ומתאמן על זה בזמני החופשי!
אז זמן, זה הדבר היחידי שדאגתי שלא יהיה לי!
אני כ״כ עסוק, שאין לי זמן לדבר מלבד הילדים שלי, הקראוונים והמועדון קשתות!
CRPS....
התחילו לי סימנים כחולים בכל הגוף, משהו שנראה מאוד דומה בין סימן אחד למישנהו!
בהתחלה חשבתי שקבלתי מכות במועדון מהקשת או מאיזשהו משהו בקראוונים... אח״כ התחלתי לחשוב על כל הנפילות שהיו לי בחודש האחרון (כן, אני נופל המון... ככה זה כשיש crps ברגליים ונלחמים עם זה! פשוט לא עושים הנחות כי כואב)...
ואז ראיתי את הסימנים שיש לי במקומות שאין מצב שאני אקבל שם מכה מבלי להרגיש, כגון הגב...
ועד כמה שהדמיון בין המכות דומה, אין קשר להופעת המכות למציאות שאני חי בה!
אני שבור, פיזית ונפשית!
בהבנה שלי, אין לי עם מי לדבר באמת! אין לי למי לבכות!
אני כותב את השורות האלה, כאשר בראשי יש רק דבר אחד... נמאס לי מהמחלה המטומטמת הזאת!
אילולא הילדים שלי, הייתי מסיים את היסורים האלה ממזמן!
הכאב הבלתי פוסק, התופעות לוואי הפיזיות, הבדידות... המוות הוא פתרון מאוד אלגנטי אשר קוסם לי עכשיו יותר מתמיד!
אני אדם של נשים! אני מסוגל לדבר עם נשים ולהתחבר אליהן, להבדיל משיחות עם גברים, אשר שם אני מרגיש מנותק רגשית ושכלית...
רוב החברה שסבבה אותי בחיים לפני וכיום, זה נשים!!!
והינה, לידידה שלי מיבנה, אשר גם היא חולה בתסמונת הזאת, שלחתי הודעה במטרה להתבכיין לה, ונעזרתי שם! לא רציתי להכביד עליה!!! וידידה טובה אחרת, מראש העין, אשר גם היא חולה באותה מחלה, לא ניסיתי אפילו ולו רק מפני שיש לה תינוקת לטפל בה מלבד הטיפול שלה עצמה במחלה הזאת...
הבדידות, לדעתי, היא בתופעת לוואי הכי קשה של המחלה הזאת!
אני כבר לא יודע מה יותר עוצר אותי... המבטים של הבחורות שאני מפלרטט איתן, המחשבה של הסבל שהן יעברו איתי בגלל המחלה הזאת, או שבעצם אלה כל המגבלות שהמחלה הזאת מביאה איתה...
פשוט נמאס לי...
אני, אשף במילים, לא מוצא את המילים...
זה לא נכון לחיות בעבר!
אני חושב על זה עכשיו, אני, שלפני הנישואים שלי לא היה לי אפילו לילה אחד לבד... פתאום אני לבד כבר שלוש שנים!
אני רוצה... רוצה זוגיות!... רוצה גוף חם צמוד אליי!... רוצה מישהי שאוכל לדבר איתה על הכל מבלי לשקול מילים!... רוצה ויודע שלא יהיה לי יותר לעולם!
ומראש, לכל אלה ששואלים למה אני שולל מבלי שניסיתי, אז אני ניסיתי!
הרגשתי מה זה לישון עם מישהי במחלה הזאת! ראיתי מה המחלה הזאת גורמת לאנשים מסביב שאכפת להם!
וקצת נמאס לי ממבטי הגועל או הרחמים של נשים!
וכן, בא לי למות ולהפסיק את היסורים הפיזיים והנפשיים של המחלה הזאת!!!
כאדם אשר איבד את הכל בחיים, ביום אחד, ואשר חוזר למסלול חיים ״נורמטיביים״ לאט לאט... איבדתי גם את הסבלנות שאני מאוד מפורסם בה!
בגיל 16 הייתי מקום שני באליפות נוער ארצית בריצה... בגיל 41 אני חולם על אליפות ארצית למבוגרים בתחום הקשתות...
וכ״כ לבד... בכל תחומי בחיים!
מזל שיש לי את הילדים שלי פעמיים בשבוע וכל סופ״ש שני! אילולא הם, אני לא הייתי מגיע למצב של לכתוב את השורות האלה...
המשפחה שלי לא מודעת למצב שלי, לא הפיזי ולא הנפשי! וגם לא המקורבים ביותר אליי!
יותר קל להסתיר מהסביבה מאשר להכביד עליהם ולהסתכן שיום אחד ישבר להם...
פשוט נמאס הלבד, למרות הידיעה שזה מצב שלא ישתנה...