מספיק להתחבא מאחורי כינוי שהיה שלי מתקופות אחרות. החלטתי להעביר את כל הטקסטים מפורום "תמיכה הנפשית" לכאן. כמו כן עדכנתי את תמונתי למצב היום.    מאת יעקב236   |  יום שלישי 05 מאי 2015 ב 20:35 אומרים שהתאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית... חחחחח. ואם הבעיה אינה זמנית? כנראה שזה הפיתרון האולטימטיבי. חיפשתי הרבה , לא מצאתי פתרון הולם. קל לדבר וקשה לבצע. הלוואי והייתי כבר מוצא את הדרך. ברור לי שכאן ימצאו כאלה שיציעו לי עזרה, עזרה נפשית וכיוצא בזה... נשבר לי כבר מכל ה"עוזרים" למינהם. מנסיוני לכל אחד אכפת מאוד מ"התחת" שלו ובכלל לא מעניין אותו מבעיות של אחרים (אלא אם כן הוא יכול להרוויח מזה משהו) הלוואי והייתי כבר מוצא בתוכי את האומץ לגמור עם הפאדיחה שלי, ולא אצטרך יותר להתמודד עם המציאות. הפסקתי לקחת את כל התרופות למינהם, ועכשיו אמתין עד שיהיה לי כוח ואומץ. מיכה וייס  (מומחה כמוני)  |  05/05/15 ב 22:33. ג'אמוס- אתה נשמע ציני ומיואש- מה הביא אותך למקום הזה? מה הקשה ומקשה עליך למצא את הפינה שלך ביננו בני-האדם? מיכה. יעקב236  |  06/05/15 ב 13:18. אולי כי לאחר 20 שנות עבודה שוחקת ביותר כמנהל מערכות מידע, פוטרתי כי הגעתי לגיל זקנה (64). אולי כי ברגע שבדקתי את חשבון הפנסיה שלי התברר כי הסוכנים שטיפלו בחשבוני "חגגו" עלי והשאירו אותי עם קצבה שך 3900 שח (כולל קצבת נכות של הביטוח לאומי). בטח נסעו על חשבוני לקריביים כבונוס מחברת הביטוח. אולי כי בעקבות רשלנות משוועת מצד קופת החולים נותחתי (כמובן באופן פרטי) להסרת גידול ממאיר מכליותי (מאוחר מידי) אולי כי טיפול נפשי עולה 550 שח לפגישה. אולי כי קופת החולים מסרבת לי למעקב אחר המחלה (MRI, CT יקר מידי לבזבז עלי) ואולי כי טיפול בטינטון שתקף אותי ולא מאפשר לי לחיות באיכות חיים מינימאלית, עלה לי באלפי שקלים בתשלום לכל מיני שרלטנים הנתמכים על ידי קופות החולים. ואולי כי נשבעתי שלא אפול למעמסה על בני משפחתי. ועכשיו אני צריך לפרוע את התחייבותי. עידן אנשל  |  06/05/15 ב 15:58. גמוס היקר, אני מכבד את החלטתך ולא אנסה להגיד לך מה אתה צריך לעשות, יחד עם זאת כיוון שכתבת את מה שכתבת בטח תשמח לדעת שיש פתרונות סבירים למה שכתבת שאולי שווה מתישהו לנסות.  אתה גם כמובן צודק ולכל אחד אכפת בעיקר מעצמו וזה טבעי לחלוטין, מצד שני דווקא כאן בכמוני אנשים נמצאים  ממקום של נתינה (למרות שגם להרגיש טוב מנתינה יכול להחשב לאגואיסטי אבל אין לזה סוף) . בכל אופן כמעט לכל אחת מהסיבות שציינת למעלה יש אפשרות לשיפור מסויים ולמרות שהסך הכל הכללי אולי לא מזהיר בכל זאת אפשר לטפח אופטימיות מסויימת להמשך של חיים טובים עד כמה שניתן. לגבי טינטון שגם לי יש הכבוד לאכלס (זה נורא מדכא ומעלה את סף העצבים) אחד הדברים שלא אומרים זה שויטמין בי 12  עוזר (חשוב !! לסובלים מבעיות בכליות לא לקחת בי 12 על בסיס ציאניד כי דופק את הכליות, יש סוג שבטוח לשימוש) דבר נוסף שעוזר (כי אין באמת פתרון אמיתי לטינטון) זה לתרגל מדיטציות וללמוד להתעלם מהצפצוף הנוראי הזה. לגבי טיפול - יש מטפלים זולים יותר מהמחיר שציינת ויש גם טיפולים ללא עלות אצל סטודנטים לפסיכולוגיה (אני יודע שקיים אבל אין לי פרטים) לגבי הקופה- מסתבר שבישראל צריך לצעוק (אצל הרופא המחוזי) ואז פתאום דברים מסתדרים. אני מבין לחלוטין את התחושות שלך ויחד עם זאת יודע מניסיון שכשמצליחים לסדר נושא אחד או שניים הדברים מתחילים להראות קשים פחות. אם תרגיש שבא לך לשוחח עם משהו (אני נחשב למאזין מצויין) אתה מוזמן לצלצל אלי עידן 0547741282 יעקב236  |  06/05/15 ב 22:48. צעקתי מספיק, אין לי כוח יותר. אורית זאבי יוגב  (מומחה כמוני)  |  08/05/15 ב 16:37. ג'אמוס יקר. הדבר הכי נורא שאתה יכול לעשות לסובבים אותך זה לוותר. טיפול פסיכולוגי איננו עולה 550 ש"ח לפגישה. ממש לא . אינני יודעת למי הלכת....בנוסף, ישנם טיפולים מסובסדים או בחינם במרפאות לבריאות הנפש. אני מבינה את הזעם והכעס וכאשר רגשות אלו שולטים הכל נראה מעוות ולא ראוי. מאידך, אתה נשמע לי אדם איטיליגנטי מאוד שעשה והשיג לא מעט בחיים. אני בטוחה שיש לך גם על מה להסתכל ולהיות גאה. אנא אל תוותר.... יעקב236  |  10/05/15 ב 20:43. כנראה שמזמן לא הזדקקת לטיפול פסיכולגי... ללא ספק יש לי הרבה להתגאות במה שהשגתי בימי חיי, משפחה, ילדים, נכדים... אבל זה קצת מצחיק, כל ה"עוזרים הסטנדרטיים" למינהם, לא נותנים לחיות. עכשיו מנסים להפריע לי למות. בעוד מספר ימים אבדק סוף סוף (אחרי צעקות והפיכת שולחנות..) במידה ואבין שהולך להיות סיפור, החלטתי כבר כפי שאמרתי שלא אפול למעמסה על אף אחד ממשפחתי. סך הכל היו לי חיים טובים, והגיע הזמן ללכת. מצאתי כבר את הדרך (לא אפרט מסיבות מובנות). תודה על ההתיחסות. אינטרוול  |  12/05/15 ב 23:14. שלום גאמוס אשמח לדבר איתך ולהקשיב לך , אתה נשמע בן אדם עם ראש על הכתפים , מנהל מערכות מידע במשך 20 שנה - בטח יש מה ללמוד ממך , תספר עוד על עצמך , על התקופות הטובות שבחייך , על משפחתך שנראה שאתה מאוד אוהב , בוא תנסה להעזר באנשים כאן בכמוני - מה יש לך להפסיד ?  יעקב236  |  15/05/15 ב 19:03. צודק, אין מה להפסיד. אבל גם אין מה להרוויח. אני בכלל לא יודע מה אני עושה כאן. אולי בגלל הכעס העצום שיש בי על "המערכת" שהביאה אותי למצב זה, על האמון שתמיד נתתי באנשים. התברר שטעיתי בגדול. מסתבר שבמלחמת החיים הפסדתי. עכשיו בגילי זה כבר מאוחר מידי לשנות עמדה. דומה הדבר למי שקבור באדמה וצורח, אולי מישהו יקשיב? ואולי סתם בגלל רחמים עצמיים ושנאה עצמית נוראה. למרות ההשיגים הרבים שהיו לי בחיי, השורה התחתונה היא כישלון טוטאלי. מה שקשה בזמן האחרון זו המחשבה הבלתי פוסקת על האקט האחרון, האם אעשה זאת בזמן? האם לפחות זה יצליח בידי? כבר השלמתי את כל "הסידורים" למשפחה לא יהיו שום בעיות ולא יצטרכו לשום פעולה, אפילו לקבורה כבר דאגתי. למזלי, לא אצטרך להתחבט עוד הרבה זמן. המבולבל  |  16/05/15 ב 00:03. ג'מוס, נשמע שאתה כל כך כועס. לפעמים צריך להוריד את הראש, לא להלחם במחשבות המזיקות. יש תורות מזרחיות שמלמדות אנשים לשחרר לאט לאט מהציפיות, מכובד המשקל של החיים המערביים שמטפחים בנו חלומות, ציפיות, הישגיות. יש לזה צד טוב, אבל לא תמיד. מה דעתך לפני שאתה מוותר לתת צ'אנס לתיאוריה כזו שתלמד אותך לשחרר קצת, פשוט להיות.? לפעמים נדמה היום בעידן המודרני שהמרד הכי גדול במציאות הוא פשוט לעמוד, לבהות, להתבונן. אולי יעזור לך ללמוד פילוסופיה ולחדד את המחשבות לצד האקדמי ולהיות עסוק בהגות, של מה התפקיד שלנו? מה אנו עושים כאן? זה יכול מאד להתאים לך, וגם יספק איזו מסגרת מסוימת של מהות, ושל חברים חדשים - צעירים ומבוגרים. נסה את זה. אני לא עושה כאן פרסומת אבל יש מכללות מסוימות וגם את האוניברסיטה הפתוחה, אולי תתחיל להניע את עצמך למקום מסוים, גם בלי לגמרי להאמין בו אבל להחליט שאתה הולך לפצח את סוד הקיום? יעקב236  |  16/05/15 ב 22:03. כמבולבל אתה נשמע מאוד סגור על עצמך. התאוריות שהזכרת אינן מתאימות לי כלל. כל אחד מאיתנו קובע לעצמו את "מהות החיים". מבחינתי פשוט "להיות" מקובל. אך קיימים התנאים הבאים (לפי סדר החשיבות): לא להרע לזולת. לשאוף לטוב ואחרון: להמנע מסבל מיותר. בכל מקרה, תודה. ד"ר דינה ראלט יום ראשון 17 מאי 2015 ב 13:11,  הי, מה דעתך לנסות לדבר עם ער"ן? או אתה רוצה שאנחנו נעביר את מידע לערן/סה"ר? הם מוכנים לדבר על כל נושא שהוא..http://www.eran.org.il/contactushttp://www.sahar.org.ilבברכה, דינה יעקב236  Sun. 17 May. 15 בשעה 13:47 תודה לך ד"ר דינה ראלט, עד לפני חצי שנה הייתי בטיפול אצל רופאה פסיכיאטרית של קופת החולים. לאור שיתוף הפעולה המדהים שזכיתי לו, הפסקתי את הטיפול אחרי שלשה מפגשים. עד לפני כשנתיים הייתי בטיפול אצל רופאה פסיכיאטרית פרטית וזה היה למשך כחמש שנים. אחרי שלא נשאר לנו על מה לדבר אלא לספר בדיחות אחד לשניה במשך שעה, החלטתי שחבל על הכסף הרב שבוזבז לריק. אני מכיר את הנושא על בוריו (ניסיתי אותו על בשרי) ויודע למה לצפות... לפני כשלשה שבועות הפסקתי לקחת את כל התרופות שגם הם לא עזרו בכלל. השבוע אקבל תוצאות בדיקת ה CT שסוף סוף אושרה לי (מחר ב 3 לפנות בוקר), עם קבלת התוצאות אהיה יותר חכם. כפי שכבר אמרתי, אין בדעתי להתחיל שום טיפול כימותרפי או אחר במידה והתוצאות תהיינה חיוביות. במידה ולמרות הכל, לא יהיו ממצאים אשר דורשים התייחסות מיוחדת, אחשוב על הכל מחדש. על כל פנים, אני מודה לך על ההתיחסות. יעקב. ד"ר דינה ראלט בתאריך יום ראשון 17 מאי 2015 ב 14:44,  הי,  ביקשתי מאורית יוגב, הפסיכולוגית בכמוני להתייחס לדבריך והנה מה שכתבה: יעקב יקר. שמעתי מדינה את אשר כתבת לה והחלטתי להגיב בכל זאת. עולם הטיפול הוא גדול ועשיר. ישנן אינספור שיטות וטכניקות לסיוע ודרכים להעביר אותך מסע לחוות את העולם באופן שונה לחלוטין מאיך שאתה חווה אותו עכשיו. לאור תיאורך בקשי נגעת באפשרויות הגלומות בטיפול וזאת למרות שהיית שנים בטיפול. בדרך כלל פסיכיאטרים מתמקדים בעניין התרופתי ובנסיון לעבוד על הסימפטומים יכול להיות שזה מה שנעשה איתך. לסיים את החיים תמיד אפשר אבל לפני כן כדאי למצות אפשרויות אחרות. אני מרגישה שאתה מיואש מאוד כרגע וממקום זה אתה "מדבר" אבל מאוד יכול להיות ששני צעדים קדימה ישנו לחלוטין את אופן הסתכלותך וישחררו אותך מן הסבל. מאחלת לך שתמצא בתוכך את הכוח לשוב ולחפש את האור...אני מאמינה שיש בך הכוח לעשות זאת. אוכל להמשיך לכתוב לך מתוך הקהילה. איתך. אורית יעקב236 Sun. 17 May. 15 בשעה 15:27 תודה אורית. כאמור, עד סוף השבוע נהיה כולנו חכמים יותר. תודה, יעקב