אז במקביל לזה ש- המשקל יורד, הקו אדום מתקרב, דיבורים על אישפוז, הקאות צומות דיכאון מה לא.. עדיין כשאני מספרת לך שהמחלה היא לא העבר שלי כפי שדאגתי לציין בדייט הראשון, שאני בעצם חולה יותר מאי פעם, אתה רק אומר לי- ״אבל את כלכך יפה ונשית וסקסית ולא יכולתי להעלות בדעתי שיש לך הפרעת אכילה. את נראית לי בול כמו שצריך״ אז אחריי שאני שומעת את זה מהאדם הזה, שאמור להיות קרוב אליי, שרואה אותי בלי הבגדים שמכסים, אני אמורה לרצות לעלות במשקל? אני אמורה להאמין למדדים המגוחכים של הבי אמ איי?? שטויות. אני כנראה באמת נורא נשית וסקסית. אני בול כמו שצריך. וכנראה אין בעיה שארד עוד שניים שלושה או עשרה קילו.