שמחה להתחיל במשפט אישי – לפני עשר שנים הצעתי את המודל הזה ועכשו הוכיחו את זה...

 

חוקרים מה – NIH מצאו הבדלים ביולוגיים בין השמנים, הם לא מרזים באותה מידה גם באותם תנאים.

המימצאים פורסמו ב- Diabetes, May 2015

הדיוק במעקב התאפשר עם חדר מבוקר ששימש כקלורימטר ועל ידי בדיקת האויר בחדר, ניתן היה לחשב כמה אנרגיה הוציא הנבדק בו.

בניסוי עקבו אחרי 12 גברים ונשים שמנים שרמת הוצאת האנרגיה שלהם נבדקה אחרי יום צום ושאחריו הם נתבקשו להיות בדיאטה של 50% מהקלוריות שלהם וזאת במשך 6 שבועות.

 אחרי ניטרול מרכיבי השוני בין המשתתפים (מין, מוצא, גובה וכד'), מצאו החוקרים הבדלים ניכרים במידת ירידת האנרגיה אחרי 24 שעות הצום והם איפיינו בגדול שתי אסטרטגיות לתגובה לצום:

חסכנית – ירידה דרסטית בהוצאת האנרגיה המלווה את הצום והמייצגת את העיכוב המתלווה להרבה מפעילויות בגוף.

פזרנית, מייצגת שפע של אנרגיה – רק ירידה מועטת בהוצאת האנרגיה המלווה את הצום כך שאינה פוגעת בקצב פעילות הגוף.

את ניהול האנרגיה הפזרני או החסכני ניתן היה לראות גם בתקופת הדיאטה של 6 השבועות, אלה שרזו הכי מעט היו "החסכנים" - אלה שהאנרגיה שלהם אחרי יום הצום ירדה הכי דרמטית.

 

נראה שחשוב לאמץ גישה מורחבת לתובנת ההרזיה ואת מידת ההרזיה שבדרך כלל מייחסים לכמה הקפדנו על הוראות הרופא, כדאי לייחס לאיזה טיפוס שמן הוא הנבדק – קמצן או נדיב אנרגטית.

 

האסטרטגיה החסכנית היא די בעייתית בניסיון להרזיה שכן היא מגבילה את ההרזיה ויתרה מזאת יכולה להפחית את הוצאת האנרגיה כך שעלולה להסתיים עם הזמן ביותר השמנה.

 

עדיין לא ידועים כל המרכיבים המובילים לביולוגיה פזרנית או חסכנית אבל אין ספק שהיא תלויה במספר משתנים.

אחד מהם הוא רמת השרירים בגוף, שאת הקשר שלהם להשמנה הראתי במחקר עם הילדים ובעקבותיו אני מציעה לנשים שמנות להרים משקולות...

אבל כמו שהעלתי בבלוג הזה הרבה פעמים, עוד הרבה משתנים ישפיעו  וכדאי לחקור מה עושה לנו טוב...דהיינו מאפשר לנו להיות "פזרניים" או מה שכיניתי – להסיר דאגה מגופך.