כואב אבל בחרוזים

זה מוזר כל כך מוזר כמעט  דפוק, היתי אף מעז לומר

אני אומר מילה או שניים, ובאזני אני שומע את המילים נאמרות בקולי כן זה ברור כל כך צלול , כמו פיסת אגם המשקפת את כל מה שמצוי שם לידה.

אך במוחי בתחושתי כל מה שיוצא מפי מייד מוקלד על הנייר, ועם תחושות אתם יודעים לא עוזרים ההסברים

אולי זה, רק כאב שלא מפסיק אף לא לרגע לעולם

אולי זה סתם מצב נפשי אך במוחי זה נתפס כהזיה לכל דבר

איני רואה בכך דבר, שיש בו משהו טוב אף לא מעט.

אני דובר ומיד ללא מרווח של פסיס שניה הנ"ל מוקלד על הנייר

וברוחי אני רואה את כל דברי שחור על גב נייר, לבן נקי כמעט זורח

באותיות של דפוס יפה.

כן עם ניקוד בגודל עז ופונט יפה של אריאל את כל זאת אני יודע, מזהה מניסיוני כגרפיקאי

אולי זה רק חלום ולא נורא בכלל, בכלל. מצב מוזר ומשונה

ועם יותר לי אף לומר זה לא נורמאלי כלל וכלל

איני יודע עם זה ימשיך אך רצוני שזה יפסיק

בנפשי איני חולה, אף לא מעט, ובסמים ואלכוהול איני נוגע זאת עקרונית לא לרגע, לא לעולם.

רק המורפיום בששון ואף שימחה עובר את פי ובכבוד מוכנס לפי. מכיל תקווה ואף מזור לכאב, אשר מצוי לו, שם בתוך בועה.

אז מה נשאר, אני מודה, מנסה ומשתדל להסביר זאת לעצמי, שלא אחשוב ולו לרגע שזהו אך מצב נפשי אשר מעיד אולי חלילה כי אני, לחלוטין איבדתי את כל חלקיק של שפיותי

 

זה רק כאב אני אומר זו רק בועה, רעה מאד המכילה שם נפילה, מגובה של קומה שנייה.

זה רק כאב אני חוזר אשר מעיד על המכה אשר באופן כה משונה אף לא השאירה חבלה, לא סימן ולא טיפה אחת של דם, לא כחול ולא אדום פשוט כאב, שלשנייה אינו מפסיק.

זו רק מכה אני אומר ולא הרבה זמן אחר כך, בלי סימן של התראה אני מושלך אל תוך בועה.

גיאוגרפית, היא נמצאת באותו מקום בה אני חיי, ומיכלה שם בתוכה כל פיסה של אומללות וכל רסיס כאב, אשר מוכר לאנושות.

אז זה הכל אני אומר זה רק כאב אני חוזר.

אז למה גם נוסף על כך. זה גם יוצא לי על הכתב, בטון דיבור של חריזה.

 

אולי תשובה תמונה בכך שכל דקה וכל שעה שאני ער וחף מכל שניה של הכאב.

אני קורא ואף כותב, את כל זמני, לזאת אני מקדיש, מלבד שעה אולי מעט יותר אני עוצר ואת זמני אני נותן לילדי אתם אני אוהב נורא .

בכף הכסף אני אוחז וצהריים מבשל.

מתכון ישן מילדותי, של עוף וגזר בשקית. כל זאת מונח אחר כבוד בתוך שקית ובתיבול של הבסיס. מעט של מלח ונגיעה קטנה, קטנה של האבקה, מהקופסא הצהובה.

עליה גם כתוב בדפוס יפה אבקת מרק העשויה, מחומרים, הטובים לילדים

ואז מוכנסת בזהירות לתוך החום של התנור. שעה או שנים יעברו והתוצר יהיה פשוט טעים מאד, מעדן מזמן עבר מאז הייתי ילד קט.

זה רק סיפור אני אומר. פשוט סיפור אני חוזר, אבל באופן משונה הוא אמיתי, נשבע לכם.

אז אסיים ורק אומר אולי אחזור על מילותיי.

מצב מוזר כל כך מוזר, כמעט  דפוק היתי אף מעז לומר.