שוב מתמכרת מחדש לתחושת הריקנות. שוב מתרגלת מחדש לקרקורי הבטן. שוב מסתגלת לסחרחורות ולחולשות שלא הניפו את דגלן זמן ממושך. זה מרגיש לי מוכר וברור ונורמלי ככה. התחושה הזו של הבטן הריקה מרגישה לי כלכך נכונה וטבעית. ושוב כל דבר קטן שאני מכניסה אליה מרגיש לי מציק נורא.מי היה מאמין שלפניי חודשיים אכלתי חמש ארוחות ביום, עם קושי אך בהצלחה, והיום אני אוכלת ארוחה ומרגישה שאין לי יכולת להכיל אפילו אותה. חזרתי אחורה. ביג טיים. ויש בזה משהו מענג כלכך ומחריד בו בזמן.