הפרעת אישיות

מתוסכלת

09/04/15 21:37

991 צפיות

שלום לכולם,

שם בדוי נטע, לא יודעת למה בחרתי אותו..

המציאות- אני בת 30, יש לי תינוק כבן שנה (בכור) ובן זוג שאוהב אותי מאוד ( הוא לא יודע מה עובר אלי ואני מפחדת לשתף אותו)

אף אחד חוץ מהם לא אוהב אותי(ככה אני מרגישה) אני עושה שטויות וטעיות בכל מצב

אני בחרדה מתמדת שאנשים ידעו מה יש לי וכמעט ואין לי חברים

הרחקתי את המשפחה שלי ואני גם מרחיקה את המשפחה של הבן זוג שלי

כל מה שעשתי ואני עושה היום מרגיש לי כטעות ( אפילו הבן שלי) והוא כל כך מתוק תמים וחף מפשע

אני רוצה טיפול אבל לא רוצה כדורים אני רוצה עזרה אבל מפחדת שייקחו לי את הילד

חזרתי לעשן סגריות וסמים ולא טוב לי בכלל אם זה

אני מודעת לעצמי עד כאב אבל לא מצליחה לשנות את המחשבות שלי

ערב חג היום ואני יושבת בבית לבד וכותבת פוסט ממורמר בבלוג שפתחתי כדאי להוריד אבן מהלב

אני מפתחת אובססיה לגסתי ולשכנה שלי אובססיה לא טובה

אני רוצה וצריכה עזרה...........

תינוק

תגובות

דור35

10/04/15 20:59

ראשית תודה ששיתפת ,השימוש בחומרים כדי לרפא את עצמנו זה מוביל ליותר בעיות

האמת שהבעיה היחידה שבאחריותך לדעתי כרגע לבקש עזרה ולא להישאר לבד במקום או האדם המתאים .

אגב נטע מזכיר לי את המילה נטיעה שעם הזמן צומח ופורח משהו יפה :)

מעיין77

11/04/15 21:24

אהבתי את התגובה של דור.אך אני חושבת שההתנגדות לטיפול תרופתי לא תמיד צודק.לי אישית זה עוזר.ואני כבר שנתיים על כדורים פסיכיאטריים. אני בדיכאון כבר חמש שנים ואובדנותשליש שנים ואני כן ממליצה לך לנסות.ואם את יכולה לחשוב על האפשרות גם לשתף את בעלך.הייתה לי חברה שגם היה לה את ההפרעה הזאת.ברגע שהיא שיתפה את החבר שלה הכל נהיה יותר קל...בהצלחה לך !