נערה יקרה,

קראתי את קריאתך הנואשת להתייחסות ואני עושה זאת, כי אי אפשר להשאירך ללא מענה. את חיה בתוך גיהינום אמיתי ולואי והיה לי מה להציע לך, נוסף על חמלה ואמפטיה.  מקווה שאחת או יותר מהבנות החברות בפורום, ו/או המומחיות בנושא - יוכלו לסייע לך יותר מכך.  לצערי (או למזלי) אין לי לא את הידע ולא את הניסיון בנושא הזה. יכולה רק לאחל לך למצוא בתוכך את הכוחות הנחוצים למאבק הקשה הזה וגם לצפות יחד איתך לעזרה ממי שמסוגל לתת אותה.

הי עצובה יקרה,

ראשית צר לי שהתפספסה הודעתך. הקהילה הומה ופעילה ולעיתים מהר מידי פוסט יורד לדף הבא וקצת נזנח... נשתדל יותר לשים לב!

זה כל כך חשוב ללמוד לקרוא לעזרה. זה שלב ראשון וקריטי בהחלמה.

ואני ודנה נשמח תמיד להיות לך לאוזן קשבת, לא שזה מחליף טיפול!!

ברור שלחזור לחיים אחרי 8 שבועות של אישפוז זה קשה מאד, ולא משנה כמה קשה היה באישפוז.

האם את ממשיכה טיפול איפשהו?

ספרי עוד - מה עובר עליך? מה קשה?  ואנחנו נקבל אותך ואת דבריך, גם כואבת ומיואשת!!

חמודה, אני ממש מבינה אותך!

גם אני בתוך הפרעת אכילה כבר 10 שנים! (בולימיה) וממש לא יודעת אם אפשר להבריא מזה.

תמיד יש לי הרגשה שיותר קל להבריא מאנורקסיה מאשר מבולימיה, כי בולימיה נמצאת ברצף של התמכרויות, ואנורקסיה- לא.

אני מטופלת כבר שנתיים בהדסה, במרפאה. הפסיכולוגית נהדרת, ובכלל מאוד ממליצה על המקום. לדיאטנית אני הולכת אחת לחודש, כי זה דרך קופ"ח ואין מספיק תורים. תכלס- לא מרגישה שהיא מאוד תרמה לי, אולי קצת, אבל זה רחוק מלהרגיש שיום אחד, בקרוב, אבריא ויותר לא תהיה לי בולימיה.

גם אני מיואשת, כי אני כבר מעל גיל 30, ואני חושבת לעצמי אם זה ימשיך גם כשאהיה קשישה....אז זה יהיה ממש פתטי...

אם תרצי לצוטט אשמח כמובן.

שולחת לך חיבוק

תודה בנות יקרות 

מיכל , תודה ,וזה בסדר... אני מבינה זה סתם נכתב מתוך תסכול , אני מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורתי 

אני ממשיכה במעקבים , אבל בעצם הייתי בנתיים רק פעם 1 אצל דיאטנית ולא הייתי אצל פסיכולוגית בכלל מאז השחרור ,

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי שוב , בכלום זמן חודש עוד לא עבר ואני נשחקת , אין לי כח יותר 

מה לעשות ? אני לא יכולה להרשות לעצמי להתאשפז שוב , גם אין סיכוי שזה יקרה, וזה בטח לא יעזור כי אני תמיד בסדר למראית עין באשפוז ובחוץ קורסת 

נמאס לי מהכל , אני באמת לא ראויה לחיים האלה , אני לא אדם נורמלי , אני מכונה של רוע והרס עצמי שלי ושל סביבתי .:[

ולמה לא המשכת מעקב פסיכולוגי? אני מבינה שככה את מרגישה, אבל לפעמים אנשים נוטים לבלבל בין מצוקה פנימית קשה לבין הרגשה של רוע והרס... וכאן נכנס טיפול טוב!