מה מיוחד בסוף היום?

מה כבר אפשר לעשות בסוף היום כשכבר הכל נעשה או לא נעשה, נעשה טוב או נעשה רע?

אם היתה אכילה בריאה שמקדמת תוצאות טובות או ההיפך, מה זה משנה בסוף היום?

אם היה כושר, ריצה, הליכה, יוגה, חדר כושר או רכיבה על אופניים, או לא היה, מה כבר אפשר לעשות בסוף היום?

בסוף היום, החשכה יורדת, העייפות מגיעה, האנרגיה יורדת, הגוף רוצה להתחיל להתכנס לשינה שבה הוא יצבור אנרגיה ליום המחר.

באם היום הזה היה מקדם ובריא או לא, לסוף היום יש משמעות.

ניתן לסיים יום בצורה בריאה וניתן לסיים אותו בהרס.

קיימת תופעה שבה בן אדם שמנסה לסגל לעצמו אורח חיים בריא, מצליח בכך לאורך היום, אך כשמגיע הערב והלילה, הוא מתקשה ומתפתה לנפילות כלשהן.

מה מיוחד בסוף היום ומהם הצרכים של הגוף-נפש בסוף היום?

מה בן אדם מחפש בסוף היום?

הוא מחפש נחמה? אהבה? חיבוק? תחושה של בית, שייכות? ביטחון? חום? הוא מחפש להרגע במקום טוב ובטוח? כן, יכול להיות.

האם זה נכון שבלילה, בערב, כשהמחויבויות השונות מתמעטות, כשהמטלות נעשו וכשפחות יש ציפיה לעבודה, זה יותר זמן לפורקן וקצת חיים והמתח יורד, כל המטענים שצברנו במהלך היום צפים? הארועים שחווינו? הרגשות, מי אמר למי, מה, איך יכולנו לפעול, איך פעלנו, הכל נראה כמו בסרט שקרה באור היום.

הרגשות צפים, אולי בדידות צפה. חוסרים שונים, חוסר סיפוק אולי.

מה קורה שם בסוף היום, שבו יש נטייה לאנשים לשתות אלכוהול, לעשן, לחסל גלידה, לאכול יותר מידי, לאכול אכילה רגשית וכו' ולהרוס את בריאותם?

מה קורה שם ואיך ניתן למנוע זאת?

יכול להיות ששתי השאלות האלה, מסתכמות בתשובה של אהבה עצמית בפרט ובאופן כללי אהבה.

כלומר, חוסר באהבה, כולל חוסר באהבה עצמית, מביא לאכילת יתר, אכילת ג'אנק ושימוש בחומרים לא בריאים.

ואהבה כלשהי, בפרט אהבה עצמית יכולים למלא אותו, את החוסר.

בהנחה שזה פיתרון, איך מממשים אותו?

מתחברים לתדר של אהבה

שמים לב לדפוסי ההתנהגות השליליים שמתחילים לבצבץ

ולפני שזה מתגלגל לכוונות רציניות ומעשים

מביאים לשם אהבה. אהבה וחמלה עצמית.

דוגמא:

סימה היא גרושה עם נער מתבגר. הנער בטיול שנתי והיא לבדה בבית בסוף היום.

היא נוהגת לסיים את היום עם עוגה.

אך מצד שני, היא מאוד רוצה להמנע מכך מטעמי בריאות ואסתטיקה.

מגיע סוף היום, והמחשבות על עוגה מופיעות.

סימה, מחליטה להביא אהבה למקום הזה. אהבה וחמלה כלפי עצמה. היא רואה את עצמה בתור בן אדם שזקוק לאהבה. והיא בעצמה, מביאה לעצמה את האהבה החסרה הזאת. היא מביאה את ההבנה כלפי עצמה, את הבנת הרגשות שצפים, את ההכלה שלהם, את החיבוק הלא-פיזי את עצמה. כהורה פנימי, היא נשארת עם הילדה שבה שזקוקה לנחמה, ומנחמת אותה בעזרת תדר של אהבה.

סימה מרגישה את הרגשות, נושמת את הנשימות, אולי בוכה, ולאחר זמן מה, היא נרגעת.

לאחר מכן, היא היא עושה דברים אחרים מבלי שעוגה נכנסה לגופה.