עמית ואני מכירים כבר חצי שנה.
עמית ואני חולקים 6 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.
עמית מספר לי מה שלא היה מספר לשאר העולם.
הוא יכול להיות שקט, אבל האמת כתובה לו על כל הפנים.
האמת חרוטה על פניו עם כל קמט שחורש את מצחו ויורד במורד שפתיו.
העולם לימד את עמית לשתוק ולא להביע רגש,
הוא נכנע לגזרה הזו ושומר על שפתיו אטומות ומוציא מהן רק משפטים סרקסטיים חדים שנותנים לו אשליה של שליטה במצב. ידוע לי שאדם שרק פולט מילים חדות כמו שברי זכוכית, עושה זאת כיוון שנפשו סדוקה והוא שבור מבפנים והמילים האלו הם רסיסי הנפש המוטחים בפני העוברים והשבים. מילים שפוגעות בדיוק כמו שהוא נפגע, מילים שפוגעות כי הן במלחמת קיום על השגת תשומת לב עבור בעליהן השוקע בדידותו.
עמית בטוח שאם ישתוק העולם יעבור עליו פניו ויניח לו, ובזה עמית צודק חלקית.
אנשים מתרכזים אך ורק בעצמם או רק במי שהם מחשיבים את עצמם.
לכן הרבה אנשים פספסו את הסודות הכה ברורים של עמית, הם מעולם לא החשיבו אותו עמית לחייהם.
אבל אני, אני, ראיתי מבעד לכל השקרים שהוא מספר לעצמו ולעולם.
עמית התחתן לפני שבוע, והחגיגה הייתה עצומה. המון מזל טוב מאנשים שבשבילם האירוע היה כמו ארוחת ערב במחיר מופקע שלא נעים להבריז ממנה כי בכל זאת הוא עמית לעבודה, עמית ללימודים, עמית למשפחה.
הוא תמיד יהיה עמית ולא יותר. לא חבר, לא ידיד. רק עמית.
נדמה כי רק אני ידעתי מה באמת עובר בראש שלו כשהיה בחופה, ידעתי שהוא לא שמח באמת.
כי אני הקשבתי 6 שעות ביום 5 ימים בשבוע לכל הלחשושים מתחת לשפתיו, שמעתי כל בדיחה והלצה על הנושא אבל במקום לצחוק ממנה כמו השאר הסתכלתי לתוך עיניו וראיתי את האמת.
עמית מתחתן כי הוא מפחד למות לבד.
עמית לא מתחתן מאהבה כי הוא בטוח שהוא לא ראוי לה.
ואת זה הוא אמר לי אתמול, שבוע אחריי החתונה. במילים ולא במחוות גוף.
הלוואי ועמית היה יודע שאני זאת שאותו מאוד אוהבת.
_______
התאהבתי בעמית לעבודה, שמו האמיתי כמובן לא עמית.
הוא נשוי טרי, ואני מאורסת. נדפקתי חזק, אה?