אני יודעת שאני יכולה להיות מטופלת לא קלה. קשה לי להיפתח לאנשים. קשה לי כי מגיל צעיר העולם הביא לי את כל הסיבות לא לסמוך על האנשים בתוכו.
בין אם זה האבא המרוחק שלי שמרגיש לי כמו גבר זר שחיי בביתי, בין אם זאת אמא שלי שבמקום לטפל בעצמה נהגה להוציא עליי את תסכולי היום-יום שלה כשהייתי ילדה ושכנעה אותי שאני רעה ושאני לא ראויה ליחס הוגן, בין אם זה המצב החברתי שלי שבו חוויתי 15 שנים של בדידות טוטאלית והתקשורת היחידה שלי ושל בני גילי הייתה בריוניות כלפיי, הרי אפילו לא היה צריך לעשות עליי חרם כי היה מובן מאליו שלא מדברים איתי. עקב כל האירועים האלו בחיי אני לא מצליחה להתפקד חברתית נכון לפעמים כי אני עדיין מתנהגת כמו הילדה הקטנה והפחדנית שהייתי פעם, וכנראה שאני עד עכשיו.
איזה איפה אנשי הטיפול נכנסים לתמונה? רק לפני כמה חודשים, בעודי בת 18 וחצי, פסיכולוגית העיפה אותי מהחדר שלה כשאני כולי מכוסה בדמעות ורועדת מהתקף חרדה. היא סירבה לטפל בי והיא החזירה לי את כל אותם הזכרונות של מטפלים שהיו לי מאז גיל 8 שהעדיפו לוותר על כסף רב העיקר שלא לטפל בי. "עזבי, חבל על הכסף שלך" אמר מטפל אחד לאימי כשהייתי בת 13 וכמוהו היו עוד כמה. אפילו פסיכולגית הוציאה אותי בגיל 11 לחום הקופח של חודש אוגוסט, ונעלה את הדלת הברזל הענקית מאחוריי בשביל שחלילה לא אחזור ואקח אפילו כוס מים למרות שעליי לחכות עוד שעה לפחות עד שאימי תאסוף אותי, שאני אמות מחום מצידה. ושלא תבינו לא נכון, לא הוותי סכנה לאף אחד, לא הייתי אלימה או משהו. פשוט הייתי אני. מפחדת מהעולם ובגלל שקשה לי להיפתח בטיפול הם העדיפו לזרוק אותי.
כולם ידעו שהמצב החברתי שלי חרא. הם ידעו שהאנשים היחידים שיכולתי לדבר איתם, שבגילאים צעירים אפילו החשבתי אותם לחברים היחידים שלי זה הם. ובכל זאת, הם העדיפו לסיים את החודש עם פחות אלפי שקלים העיקר לא לראות אותי. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מטפלים בכל מיני שיטות ואפילו מטפלים אלטרנטיבים התייאשו ממני. אז למה שאני לא אתייאש מעצמי? למה שאני אלחם כשכולם מתרחקים ממני- משפחה, חברים ועכשיו גם אנשי מקצוע?
אבל אני החלטתי לעשות שינוי איפה שהם נכשלו. למרבה ההפתעה אני התאהבתי בנושא הפסיכולוגיה. בהתחלה מסקרנות כדי לגלות "איך החברה עובדת" ועם הזמן הרגשתי שזו חייבת להיות השליחות שלי בעולם הזה. כי כשאני אהיה פסיכולוגית אני אהיה אחרת! אני אף פעם לא אתייחס ככה למטופלים שלי! כי אני יודעת מה זה כשכל העולם מוותר עלייך. אני יודעת אנשים מרגישים מחוויות כואבות שחרוטות על ליבי ולא רק מתוך תאוריות יבשות בספר. הרבה פסיכולוגים עדיין לא הפנימו את מה שאני, "הבעייתית הזו שצריך להעיף מהחדר", קלטה בגיל כה צעיר- שרק תעודה מנייר ו-100 במבחנים לא יעניקו לאיש את הלב והמסירות לטפל במישהו באמת.