זה קורה בבת אחת. משהו - כל משהו - מקפיץ את כל הגוף. הגרון נחנק, העור מצטמרר, השרירים נדרכים, העולם נצבע באפרפר או מיטשטש. בלי קשר למצב מזג האוויר בחוץ מתחילות רעידות, אחר כך נשימות כבדות וגם הזעה בלתי מבוקרת. אז את כבר יודעת שנפלת, שזה הפתיע אותך, שאת מתחילה לפחד מהצל של עצמך, שכל נמלה הופכת לממותה. 

איך נרגעים? מתזכרים את עצמכם שאתם כבר לא שם יותר, שהמציאות ההזויה ההיא, שהייתה בבחינת שגרת יומכם, נגמרה, שהתוקפים מסתובבים חופשי אבל אתם ניצחתם, כי הם לא השאירו אתכם בכלא, אלא שזה לא הוגן אבל הם כן. איך תקראו לחייכם אם לא נשמה מעונה שכלואה בגוף?

בו במקום מתפתחת ציניות, וגם הומור שחור משחור. כן, יש פרות קדושות: לא צוחקים על התופעה. שוב דלקת גרון מתפתחת, שוב המערכת החיסונית מגיבה בהתאם, שוב שפעת קלה והקאות מרצון ובולמיה וכל הזבל הרגשי הזה מציף אתכם. 

אחר כך מגיע זמן הוועדה הרפואית והרופאה התעסוקתית שלהם קובעת שאת בסדר גמור, כי איך בכלל אפשר לתאר הישרדות שלאחר אסון אישי? זה לא שעברת את השואה של היהודים, עברת איזה מיני אסון פרטי שאיננו מעניין את הציבור. זה רק מזל שלא הצליחו לרצוח אותי, זה רק מזל שידעתי לברוח מהציפורניים שלהם, זה רק מזל שהייתי ילדה הורית, כי הייתי צריכה לשמור על עצמי אבל זה לא הספיק כדי להגן עליי מפני התקיפות שלהם. 

ילדה קטנה ועולם שלם שרובץ על כתפיה. הולכת מול אנשים ברחוב ולאיש לא אכפת. רואים דרכך, את שקופה, נעלמת, חסרת פנים, ללא זהות, לכל היותר דמות שחולפת על פניהם מדממת. שילכו לעזאזל בני הטובים, בעלי הנימוסים וההליכות שהבינו מזמן שאי אפשר להתקדם בסולם החברתי גם בחברות שמתיימרות להראות מצג שווא של פלטפורמת שינוי. 

הם הבינו, הילדים שלהם, שאם יש להם כסף, יש להם כוח ואם יש להם כוח זה אומר שהוא מופיע בכל מיני סוגים ויש לו כל מיני אפקטים. אז אפשר לעשות מה שרוצים, כי אבא עו"ד או רופא או רו"ח - ואת, מי את בכלל? ילדה של פועלים עם פנים יפות? 

אחר כך מתעשתת וחוזרת לעצמי והדמעות נעלמות מזוויות העיניים. זה בהתקף הקצר והקל. לא רוצה לתאר לכם מה עובר עליי בהתקפים הארוכים. זה הרבה יותר מסובך ומתיש. 

לוקחת נשימה ארוכה, כי בכל זאת לא אתן להם לנצח. שואה זאת שואה - גם אם היא עוברת עלייך בסולו.