ימים ממש לא קלים עוברים עלי לאחרונה...

והלילות? עוד יותר לא קלים!

יש משהו בחורף הישראלי שפעם מאוד אהבתי, זה יותר קיץ מאשר חורף.

אך לאחרונה אני תוהה מה באמת יש בחורף הישראלי?

הימים לעיתים חמימים לעיתים קרירים, אך הלילות, אוח, הלילות... הלילות הם קור כלבים, שאפילו הם לא מוכנים להוציא ראש ממלונתם לשמע צעדים זרים.

אבל באמת, הלילות מוציאים אותי מדעתי, עד כדי כך שאני מרגיש ברוב הזמן תלוש מהמציאות!

עכשיו עלתה בראשי המחשבה המאוד עצובה, על כך שבעבר גם שנאתי את הקור, אבל תמיד היה גוף נשי חמים להצמד אליו... דבר שאני לא יכול עכשיו לסבול!

אני כבר לא יודע מה יותר גרוע, הכאב מהקור או הכאב מהמגע!

אני מאוד מתנחם בימים החמימים של החורף, ימים שאני עדיין יכול לעשות משהו, כמו לאסוף את הריכוז שלי על מנת לכתוב...

מחשבה חלפה בראשי, על כך שאני זקוק לגילוח... ואני שונא להתגלח! אבל חייב :)

ואני אפילו לא יכול לקום מהמיטה בשביל זה!

ומחשבה אחרת, על כך שישנם אנשים שחושבים שאני ממסכן את עצמי, שאני מציג את עצמי באור של מסכן בכתיבה שלי... והאמת? לא בדיוק אכפת לי!

בשבילי כתיבה זה סוג של דרך לברוח מהכאב כאשר הוא בגדר נסבל!

אני כותב, ז"א שאני שם יותר תשומת לב בכתיבה מאשר בכאב... זה מעיין סוג של תעסוקה.

אני כותב עד שהריכוז שלי נעלם לגמרי, מתענג על המילים שיוצאות מקצות האצבעות ולוקחות איתן מעט מהכאב...

אני כותב על קצות האצבעות שלי, מתבונן בהן, וקולט ששוב אני הפסקתי לכסוס ציפורניים :)

אולי הפעם זה יחזיק מעמד קצת יותר מ-5 שנים :)

יש לי כאבי ראש, כבר שבוע... כאילו לא מספיק הכאבים מהאגן ומטה, שצריך להתווסף על זה גם כאבי ראש שהם על סף המיגרנה! מה שרק חסר לי זה שהכאבי ראש יהפכו להיות כרוניים!

אני עוצם עיניים לכמה דקות, מנסה להקל על הכאבי ראש, מרוקן את הראש ממחשבות... ודווקא אז עולות לי בראש מחשבות על נשים!

ללא ספק, ההערצה שלי למין השני גורמת למחשבות בדיוק מתי שזה לא צפוי!

אני חושב על בחורה צעירה ויפה שהגיבה לי, אני חושב על אישה יפה ובוגרת שנמנית על החברים שלי... ואז אני חושב על ה-CRPS!

למתבונן מהצד זה באמת נראה כאילו אני ממסכן את עצמי או רודף אחרי זוגיות... אני יודע את זה מפני שאני בעצמי עוצר למספר רגעים וקורא את עצמי "מהצד" :)

אבל, המציאות היא שונה...

אני לא ממסכן את עצמי או רודף אחרי זוגיות!

אני אומנם מעריץ נשים, אוהב את התיבלון שהן מביאות לחיים, ואוהב את הסקס איתן... אבל, והינה מגיע ה"אבל", אני לא רואה באמת מקום למשוך מישהי לחיים שלי! אני לא רואה מקום לקחת מישהי שיש לה סיכוי להיות מאושרת, ולהפוך אותה מסכנה!
וזה כבר לא קשור לאופי שלי, זה הכל בהתבוננות על ה-CRPS וההשלכות של התסמונת!

ואני לא אשקר, אני מתגעגע מאוד לנשים! אני פשוט לא מוצא את המקום לראות את האושר שלי לפני האושר של האחר!

כשאני חושב על זה עכשיו, ההחלטות שלי מגיעות ממקום חסר אנוכיות, כאילו זה חלק מהמלחמה שלי במחלה כ"כ אנוכית!
זה לא שקודם הייתי אנוכי, טרום ה-CRPS הייתי אנוכי ברמה ממוצעת, כמו כולם. עכשיו נדמה כאילו האנוכיות שלי שואפת לאפס!
כשהילדים שלי מגיעים לביקור, והם קופצים על אבא'לה, וכואב לאבא'לה מאוד, אבל הוא מאוד נזהר שהם לא יראו את זה. הוא לא צועק מכאב, למרות שהכאב הוא בלתי נסבל ונמשך לכמה ימים! הוא לא מרחיק אותם מהפחד לקבל שוב מכה, והוא יודע שהוא יקבל את המכה הבאה לא עוד הרבה זמן! 
הוא משחק איתם, מניף אותם אל על לאויר, מדגדג אותם... אפילו אם זה רק בשכיבה! אפילו אם הם בועטים לכל עבר!
אני לא חושב שהייתי ככה לפני התסמונת...
אני חושב שהייתי חוזר הביתה אחרי יום עבודה, והדבר היחידי שהייתי חושב עליו זה רק לשבת ולנוח... והינה כאן, התסמונת מאלצת אותי להלחם לא רק בהתנהגות שלי, אלא גם באופי שלי ובדחפים הראשוניים שלי!
והמלחמה היא לא רק לגבי הקרובים אליי, אלא כוללנית לגבי כל דבר!
זה בדיוק כמו נפילות!
אדם שנופל, יש לו שתי אופציות בלבד: לשכב/לשבת ולסבול את הכאב או לחילופין לקום למרות הכאב!
וגם בזה יש לי הרבה ניסיון!
לא פעם ולא פעמיים נפלתי מאז התסמונת... נפילות במקלחת, נפילות בקימה מהמיטה או סתם נפילות כשאני מנסה ללכת עם קב אחד. ואני תמיד קם! לא נותן לכאב להשאיר אותי למטה!
וזה לא פשוט כאשר הגוף מסרב לשאת את המשקל שלי, למרות שזה לא בדיוק נחשב למשקל אלא לבדיחה שמכנים אותה משקל... כאילו הרגליים מסרבות לשאת יותר 50 ק"ג עלובים!
ואני תמיד אומר לעצמי: "fuck it, i will win becuae i can"... וקם!
אז כשאני חושב על זה, אני לא מסכן כמו שאחרים נוטים לראות ולחשוב, אני לוחם מהחומר שממנו קורצים גיבורים אגדיים!

ואני יודע את האמת!
אני יודע שהכאב אף פעם לא יעלם!
אני יודע שיום אחד אני אלך שוב, וללא עזרת קביים!
אני יודע שיום אחד אני אחזור לתפקד כמעט כמו כל אדם אחר!
ואני גם יודע שרק אני יכול לבנות את התוכנית שיקום שלי!!!

 

ואני גם יודע שזה לא יתחיל בחורף, אפילו אם זה החורף הישראלי...
ובאמת, למה אלוהים לא מקל עליי ומגיע להחלטה אם זה חורף או אביב?