גם אני, כמו חולי טרשת רבים, התחלתי להרגיש את הנוקשות בשרירים, הקושי בתנועה, גרירת הרגל ועוד ועוד...

אז החלטתי לעשות מעשה וללמוד לרקוד ריקודי בטן. כל מי שמכיר אותי מופתע מהבחירה. גם אני מופתעת מעצמי. אבל אני רואה את זה כסוג של אימון ספורטיבי שמשלב גמישות, קואורדינציה והרבה מצב רוח טוב. למרות הקושי זו פשוט שעה של אושר. לא תמיד אני מצליחה הכל. ובוודאי שאני לא תמיד מרגישה חיננית :-) ואחרי חודש אני אפילו מצליחה להתגבר קצת על בעיית הזיכרון ומתחילה לזכור את השמות של חברותיי לקבוצה. עוד הישג שרשמתי לעצמי.

אולי דווקא בגלל שבנוסף לטרשת עברתי כריתה של  השחלות והשדיים (גנים מעולים ירשתי) ריקוד שכזה מחזיר לי קצת תחושה נשית. מחבר אותי לגוף שלי. ולעצמי. אני נראית צעירה לגילי, ואנשים לא מבינים איך אני כבר חווה צרות של גיל המעבר (כן...כן... גלי חום בגיל צעיר עשויים להפתיע את הסובבים). אבל ככה זה כשמוציאים את השחלות ונכנסים במכה חדה לגיל המעבר, על שלל אתגריו.

אז הנה אני. בת 38. בגיל המעבר. רוקדת עם הטרשת שלי ריקודי בטן ומנסה לשמור על שיווי משקל כשצריך להרים רגל מהרצפה...מי היה מאמין ???