בשנים האחרונות יצא משרד הכלכלה בתכניות לשילוב אנשים בעלי מוגבלויות בדרגות שונות בעולם העבודה. מדובר במשרות רגילות לחלוטין, ולא במפעלים המציעים תנאי העסקה סלחניים ומשכורת סמלית. אנשים עובדים בעלי מומחיויות אינם צריכים להתנצל בגין לקות כזו או אחרת, אלא להציב בחזית את היתרונות שלהם על פני מועמדים אחרים לאותה המשרה. 

חוק שילוב אנשים עם מוגבלות מחייב בעלי עסקים בסדר גודל של מאה עובדים ומעלה לשריין 3% מהמשרות המוצעות לאנשים עם מוגבלות. לאחרונה אף נסוב וויכוח ערני במיוחד סביב האחוזים, כאשר פורום הנכים במדינת ישראל פעל להגדלת האחוזים ל-5, בעוד לשכת המסחר הפעילה לובי חזק לביטול החוק לאלתר, אך הצליחה רק להשאיר את האחוזים על 3 בלבד. 

יש לזכור: עובדים בעלי מוגבלות אינם פחותי ערך, ובמקרים רבים אף שווים יותר בשוק העבודה, משום שהם בעלי מוטיבציה גבוהה לעבודה, ולא רק להשגת המשרה. לרוב יהיו נאמנים למקום העבודה ויבצעו תפקידם נאמנה. על כן, אל תחושו כמי שהונחתו על בעל העסק מכורח החוק. היו נאמנים לעצמכם, כי אתם שווים הרבה מאוד, ומן הראוי שהמעסיק ידע שאתם טובים עבור העסק. 

איך כל זה שייך למוסד לביטוח הלאומי? מחלקות השיקום ביצעו בדק בית וערכו רה-ארגון בכל הנוגע לשלילת קצבאות, כך שאדם אשר מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ומתחיל לעבוד, לא יאבד את קצבתו. זהו ציטוט מדויק של מנהלת מחלקת השיקום בסניף עפולה, שהתנדבה להרצות בפני אנשים עם מוגבלויות בדרגות שונות, מנהיגים פורצי דרך בעולם התעסוקה לאנשים כמותם. אמרתי "כמותם?" אז כמותנו. כולנו מיוחדים, כולנו ייחודיים, וכולנו מסוגלים, כך או אחרת, לפרנס את עצמנו בכבוד. כמובן, אם אדם מצוי במצב אקוטי - יש לטפל ולהישאר בבית / בבית החולים במקרה הצורך, כי הבריאות חשובה יותר מכל. הכוונה היא יותר לאנשים בעלי נכות המאפשרת להם לעבוד, ולא למקרי קצה. דמות המופת במקרה הזה היא סטיבן הוקינג, כי אם הוקינג יכול - כולנו כמעט יכולים. 

עצת הזהב שלי לפוסט זה: 

אל תניחו לאחרים ו/או למערכת לרפות את ידיכם, כי כולנו בעלי מוגבלויות, ולכן אין דבר כזה "נכה מחמד".