יום שישי, 21/11/14 11:18 בלילה. כבר חודש עכשיו בערך מאז שחזרו לי הכאבים. עברו שנתיים מאז הניתוח ומידי פעם היו תקופות, בעיקר במעברי עונות, שהכאב באיזור חזר למספר ימים. לכן כשהכאב חזר בדיוק כשהתחילו לרדת הטמפרטורות וירדו קצת גשמים הנחתי שאין מה לדאוג. מאז ועד היום לא עבר יום שלא כאב לי. אני מחטט באיזור של הצלקת למצוא את המקום הספציפי שכואב. כשאני מוצא אותו זה מדאיג אותי יותר מפני שזה מגיע מנקודה אחת ולא מאיזור כללי. אני נוטה לחשוב שזה חזר. אני לא מפסיק לגעת באיזור הזה כל היום במהלך העבודה, כשאני יושב עם חברים, עם משפחה. אף אחד לא שואל אותי לגבי זה. מהצד אני מניח שזה סתם נראה כמו מישהו שמגרד לו או משהו כזה. לכולם זה כבר היסטוריה. והרופא שעשה את העבודה באמת עבודה מעולה עם לתפור אותי, השאיר צלקת כמעט בלתי נראת כך שקל לשכוח שבכלל היה שם משהו. אני כמובן לא שוכח.

יום שישי 21/11/14 11:25 בלילה. לא יצאתי היום. אבל אני בכל זאת שותה כדי להעביר את הזמן. זה מזכיר לי את התקופה של סוף 2012 ועד אביב של 2013 בערך. הייתי סטודנט בסוף התואר עם משרת סטודנט בהיקף שעות נמוך. היה לי הרבה זמן פנוי ואף יותר רחמים עצמיים על המצב שלי. אף אחד לא יודע את זה חוץ מהפסיכולוג שלקחתי (בזבוז זמן). הייתי קונה בקבוק של 1.6 ליטר וודקה זולה (לא היה לי כסף) והייתי פשוט שותה מהרגע שהייתי קם ועד שהייתי הולך לישון. כל זמן מסויים צ'ייסר. לא משתכר למוות אבל מספיק בשביל לשמור על ההכרה מעורפלת. בערך שבוע לבקבוק. לא כולל את השתיה של סופ"ש עם חברים ששם הספירה בערב היתה בערך חצי בקבוק לבן אדם של משקה חריף או בהתאמה 3-6 חצאי ליטר של בירות, תלוי בקיבולת של האידיבדואל. אני למקרה שהתעניינתם הייתי במקום טוב באמצע. כולם שמו לב שאני שותה הרבה אבל לאף אחד לא היה מושג קלוש לאיזה רמה זה הגיע.

יום שישי 21/11/14 11:34 בלילה. הראש קליל יותר ואני קורא על המחלה שהיתה (או שיש?) לי. כמותרפיה והקרנות לא עושים רושם שעובדים עליה. ניתן להוציא בניתוח את האיזור הנגוע ולקוות לטוב. אני זוכר שהרופא שלי בהתחלה רצה ללכת על ניתוח קשה יותר שכרוך בשיחזור ותקופת החלמה ארוכה בהרבה. בסוף הוחלט על משהו קל יותר כי אובחן שזה לא אגרסיבי. עכשיו אני קורא שיש מחלוקת לגבי 2 הניתוחים האלה לגבי מה עדיף. אני גם תוהה. אני מסוגל לעשות פעילות ספורטיבית היום. אני מניח שעם הניתוח הראשון לא הייתי יכול או בצורה מוגבלת. עם כך, לא ניתן לטפל אלא רק לחתוך החוצה. מקווה שזה לא יגיע לזה.

יום שישי 21/11/14 11:38 בלילה. טוב אז הגעתי לטבלה.  היא מחולקת לפי רמות של המחלה.יש לי סיכוי של 90 אחוז לשרוד 5 שנים. אבל הם לא כותבים מה קורה אחרי 5 שנים. אני in the clear אחרי 5 שנים? לא ברור. סיכוי לגרורות- 0% . (זה מעודד!) סיכוי חזרה של המחלה – נמוך . סך הכל אני אמור להיות אופטימי אבל איך אפשר? לסרטן הראשון שהיה לי, היו לי 96% לשרוד. עברו 12 שנים מאז והוא לא חזר. אני מניח שהוא מאחורי. לסרטן השני שהתגלה יש לי בין 68% ל-88% סיכוי לשרוד 5 שנים (אני לא זוכר באיזה רמה הוא היה). עברו שנתיים וכמה חודשים מאז. איך לעזאזל אני יכול להיות אופטימי? אני לא סטטיסטיקאי אבל הייתי אומר שהמזל שלי הולך להגמר מתישהו. איך אני אמור לחיות את החיים שלי? אני נקרע רק מלחשוב על זה; להמשיך לתואר שני, למצוא אישה, להתחתן ולהביא ילדים, לנהל קריירה ולקנות בית. לחשוב שיהיה בסדר ולנהל את חיי כסדרם לבין ההבנה שאני כניראה לא הולך להיות פה עוד הרבה זמן ואני חייב לנצל כל רגע שיש לי פה כדי להנות, לבלות, לטייל בכל העולם, לזיין, לשתות לעשות מלא סמים, להתקעקע ולחפש הרפתקאות במקומות נידחים. אני מרגיש שאני חי בהכחשה לגבי המצב שלי.

יום שישי 21/11/14 11:58 בלילה. חשבתי מה עוד יש לי להגיד ואולי כי אני שיכור אין לי יותר. קבלתי אישור לעשות MRI  לפני חודשיים לאיזור הזה. הכל היה בסדר והרגשתי שאני בטוח אז לא קבעתי תור. יום ראשון אני אתקשר.