אז קודם כל על עצמי - בן 33,נשוי,  אב ל1 והשניה בדך 

הפעם הראשונה שאני זוכר את הכאבים צצים היו בתקופת הלימודים האקדמאים לפני כ 7 שנים

זה התחיל בקטנה - בתחושות של אי נוחות, היה לי קטע כזה של קושי להשאר במקום (מחשבתית) לאורך זמן - וזה לא שהלימודים לא עניינו אותי - ההפך הם ממש עניינו - הבעיה הייתה שבגלל שהיה לי קשה לשבת מרוכז - ןכשבאמת רציתי להבין ולהקשיב הפעלתי כמות אדירה של צומת לב וריכוז, אולם שמתי לב שתוך כדי ה'היפר ריכוז' + הקפיצים שיש לי הגעתי למצב שבמקום להתרכז אני מגיע למצב אירוני בו אני בודק עם עצמי 'האם אני בריכוז עכשיו?'

אני לא אשכח איך בשנה א' לאחר איזה הרצאה בקורס חשבון דיפרנציאלי אני נשאר בכיתה כדי לשאול את המרצה שאלה שלא הבנתי במהלך ההרצאה, המרצה שמח על שאלתי ובשתומת לב מלאה הסביר לי את כל התהליך מחדש.  תוך כדי שאני מנסה להתרכז אני שם לב שמקום להתרכז אני בודק האם אני מקשיב לבן אדם שמדבר איתי - וחרדה מציפה אותי כשאני קולט שאין לי מושג על מה הוא מדבר -ואני עושה לו כן כן עם הראש כדי שלא אראה אדיוט גמור.

אז התחלתי להרגיש את הרגל לראשונה.

הכאב התחיל לו בקטנה, ברגל ימין ,בירך. המיקום שלו היה משתנה ודינמי, אבל נומר שהוא זז בין הירך , מטייל לפעמים לכיוון המפשעה, ואף מדרים לכיוון הברך.

בראשיתו הוא צץ לו בסיטואציות מסוימות בעיקר ב'חרדות' - שמתי לב שהרגל נעה באי נוחות - כמו שהרגל מחפשת לנוע כשלא טוב לה -היא מחפשת לעוף.

בתקופת הבחינות הייתה חגיגה, מפלס הלחץ עשה את שלו והרגל את שלה.

אני ממש זוכר שלא נרדמתי לפני מבחנים, ועם קשר או בלי הכאב ברגאל באותה התקופה גם חגג.

היו 2 דברים שהצליחו להגיע אותי:

1. שחייה - תחושת הגוף אחרי אימון טוב היא הסם הכי טוב בעולם - זה נקרא 'אנדופינים' (מתשחררים גם לאשה במהלך תהליך הלידה) והם פשוט גורמים להכל להיראות אחרת - הכל רגוע יותר, נחמד יותר , מודעות עצמית אדירה, ריכוז בשמיים, שלווה פנימית בקיצור כל הדברים הטובים.

2. אשתי - כלומר היום היא אשתי- והסיבה האמיתית שהתחתנתי איתה היא - שיכולתי לשים עליה את הרגל הכואבת במהלך הלילה - וההתכרבלות הזו פשוט עמעמה את הכאב. מאז שאני איתה אני לא זוכר את עצמי לא נרדם (וגם אם יהיה לי למחרת ראיון עבודה חשוב)

ועם זה יצאתי לטרוף את העולם - הבעיה הייתה שזה לא הספיק.

עם השנים הכאבים גברו וגברו , שכיחותם התעצמה, והחיים שלו נהפכו למטרידים ממש.

הייתי חולם בלילה על משור איתו אני רוצה לנסר את הרגל.

הכאב היה חד ועיקרו בנקודה אחת בירך הפנימית העליונה. כמו סכין חדה תקועה בתוך הרגל.

והכאב לא עבר. השיא היה במקומות בהם פחדתי לננהוג , או שכאב לי מדי לשחות - וזה היה כבר ממש מטריד.

זו ההדמנות לומר שאני אפישהו אמרתי לעצמי תקופה ארוכה שהכאבים האלו הם כאבים פסיכוסומטים הנובעים מהלחץ איתו אני מתמודד וכדי לפתור אותם אני צריך לטפל בעצמי נפשית. הרעיון של נבירה עצמית ארוכה ממש לא  קסם לי וגם איפה שהוא לא האמנתי שיש דרך לאבחן את הכאב, היה ברור לי שאין כאן 'פצע' ויעידו על כך ההתקפים הבאים והולכים של הכאב עצמו.

 

 

.