תחושה קשה של פספוס
23/10/14 23:07
2475 צפיות
בחודשיים האחרונים כשהייתי חולה בוירוסים חוזרים בקיבה הרגשתי כלואה בבית. הכאבים בקיבה עשו לי תחושת דיכאון עמוקה. המצב הנפשי שאליו הגעתי בעקבות המחלות והחולשה הפיזית היה קצת מדאיג. מאדם שמח ואנרגטי בדרך כלל, נהפכתי לאדם רואה שחורות, עצוב ומדוכא.
המחלה הגבילה אותי והרגשתי חצי בנאדם. לפעמים המועקה כל כך גדולה שאני מרגישה כאילו אני לא אוכל לשמוח שוב לעולם, והכל כל כך רע וקודר מסביב.
אני לא יודעת איך הגעתי למצב הקשה הזה של חוסר אופטימיות ואפילו אפשר לומר דיכאון.
רוב הזמן אני מרגישה כאילו אני מפספסת את החיים והם זולגים לי מבין האצבעות. ולפעמים כשהתחושות היו ממש קשות חשבתי לעצמי שיותר קל יהיה למות ולא לסבול יותר.
התחושה הקשה נובעת בעיקר בגלל בן הזוג שלי. זה לא שהוא אשם במשהו, אלא אני מרגישה אשמה. אני מרגישה כאילו אני מפספסת את החיים, כאילו הוא זה שנהנה וממצה וטס עם חברים לתקופות ארוכות ונהנה, ואני כלואה בבית, סובלת, חולה, מדוכאת. לא מסוגלת לבוא איתו, להנות מהחיים כל עוד אני צעירה. תחושה נוראית של פספוס. אני מרגישה שכל יום שאני לא עושה משהו משמעותי זה יום מבוזבז. ומבחינתו זה רק עניין של זמן עד שימאס לו ממני. שהוא יגיד לי שאני לא מספיק טובה בשבילו. שאני לא שווה כלום. שאני לא מסוגלת להתגבר ולהיות נורמלית כמו כולם.
ומצד שני בזמן האחרון יש לי מחשבות שכבר גובלות בהזיות. אולי זה שינה רעה בלילה או זה תחושה כללית לא טובה ואולי זה חרדה. ואולי זה הכל ביחד. כי המציאות הרבה יותר שפויה ממה שהולך לי במוח. תמיד אני נכנסת לפחדים וסבל כשאני מתחילה לחשוב על כל מיני נסיעות שאני אצטרך לעשות בקרוב. וזה לא שזה באמת מפחיד אותי. כי כשאני במצב רגיל ועירנית ועם מצב רוח, אז זה בכלל לא כזה ביג דיל רוב הזמן. אבל שאר הזמן זה מייסר אותי.
ואני גם חושבת לעצמי אם אני לוקחת לפעמים דברם כל כך קשה אז מה יהיה כשהחיים יציבו לי אתגרים קשים יותר? כמו לידה? ילדים? איך אני אתמודד?
המצפון שלי הורג אותי המחשבות שלי מעיקות עלי. אני כבר רוצה להשתחרר מזה ולחזור למצב הרגיל. אשמח לעצות שיעזרו לי לחזור לשפיות. אשמח לדעת שאני לא לבד שמרגישה ככה לפעמים. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. לפעמים אני מרגישה פיזית שמשהו ממש לא בסדר איתי. איך אפשר להרגיש ככה ולא ליפול מנטלית אחרי זה? ובכלל, למה אני מרגישה כזה חוסר ביטחון עם חבר שלי? אולי בכלל זה הוא שגורם לי להרגיש ככה בתת מודע? ואם ככה אולי בכלל הוא לא מתאים לי?
המחלה הגבילה אותי והרגשתי חצי בנאדם. לפעמים המועקה כל כך גדולה שאני מרגישה כאילו אני לא אוכל לשמוח שוב לעולם, והכל כל כך רע וקודר מסביב.
אני לא יודעת איך הגעתי למצב הקשה הזה של חוסר אופטימיות ואפילו אפשר לומר דיכאון.
רוב הזמן אני מרגישה כאילו אני מפספסת את החיים והם זולגים לי מבין האצבעות. ולפעמים כשהתחושות היו ממש קשות חשבתי לעצמי שיותר קל יהיה למות ולא לסבול יותר.
התחושה הקשה נובעת בעיקר בגלל בן הזוג שלי. זה לא שהוא אשם במשהו, אלא אני מרגישה אשמה. אני מרגישה כאילו אני מפספסת את החיים, כאילו הוא זה שנהנה וממצה וטס עם חברים לתקופות ארוכות ונהנה, ואני כלואה בבית, סובלת, חולה, מדוכאת. לא מסוגלת לבוא איתו, להנות מהחיים כל עוד אני צעירה. תחושה נוראית של פספוס. אני מרגישה שכל יום שאני לא עושה משהו משמעותי זה יום מבוזבז. ומבחינתו זה רק עניין של זמן עד שימאס לו ממני. שהוא יגיד לי שאני לא מספיק טובה בשבילו. שאני לא שווה כלום. שאני לא מסוגלת להתגבר ולהיות נורמלית כמו כולם.
ומצד שני בזמן האחרון יש לי מחשבות שכבר גובלות בהזיות. אולי זה שינה רעה בלילה או זה תחושה כללית לא טובה ואולי זה חרדה. ואולי זה הכל ביחד. כי המציאות הרבה יותר שפויה ממה שהולך לי במוח. תמיד אני נכנסת לפחדים וסבל כשאני מתחילה לחשוב על כל מיני נסיעות שאני אצטרך לעשות בקרוב. וזה לא שזה באמת מפחיד אותי. כי כשאני במצב רגיל ועירנית ועם מצב רוח, אז זה בכלל לא כזה ביג דיל רוב הזמן. אבל שאר הזמן זה מייסר אותי.
ואני גם חושבת לעצמי אם אני לוקחת לפעמים דברם כל כך קשה אז מה יהיה כשהחיים יציבו לי אתגרים קשים יותר? כמו לידה? ילדים? איך אני אתמודד?
המצפון שלי הורג אותי המחשבות שלי מעיקות עלי. אני כבר רוצה להשתחרר מזה ולחזור למצב הרגיל. אשמח לעצות שיעזרו לי לחזור לשפיות. אשמח לדעת שאני לא לבד שמרגישה ככה לפעמים. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. לפעמים אני מרגישה פיזית שמשהו ממש לא בסדר איתי. איך אפשר להרגיש ככה ולא ליפול מנטלית אחרי זה? ובכלל, למה אני מרגישה כזה חוסר ביטחון עם חבר שלי? אולי בכלל זה הוא שגורם לי להרגיש ככה בתת מודע? ואם ככה אולי בכלל הוא לא מתאים לי?
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: תקופת משבר או תקופת צמיחה?
ניסים קטנים של חנוכה מתוך כל החוסר שפיות מסביב
פעם כשהייתי צעירה בסביבות גיל 15 ככה, היו איזה מספר חודשים שהייתי חולה כזאת. היתה לי עצירות קשה. זה היה גם בתקופת הסתיו/...
קראו עוד
ג'וק במוח
אני חושבת שאפשר לתמצת את כל הפחדים שלי והחרדות שלי במחשבה אובססיבית שלא נותנת לי מנוח. שחוזרת על עצמה שוב ושוב כבר באופן...
קראו עוד
הפחד הוא עירום
היום הכרחתי את עצמי לעשות איזה נסיעה בכביש מהיר אחד שגורם לי הרגשת אי נוחות משום מה.
כל כך כבר רציתי לעשות את הנסיעה ...
קראו עוד
אנחנו לא יכולים לברוח מהגורל שלנו מסתבר
בנאדם שחווה חרדה פעם ראשונה בדרך כלל בטוח שהוא היחיד. שהסובבים אותו לא יבינו אותו, שהחרדה תציב אותו במצב לא נעים מול אנש...
קראו עוד
אפרת_זיו
הי יקרה
התחושה של הזמן שעובר בלי שאנחנו מממשים
הכעס/דיכאון על המצב, עצמנו, אחרים שכן ממשיכים בשגרת חייהם, כובשים ומחייכים
הם כולם נחלתם של החולים הכרונים - מי יותר ומי פחות
עכשיו אחרי שבוע שבו אושפזתי און אנד אוף ועם מגבלה פיסית אני מרגישה את זה חד יותר מכל
הדיכאון נוכח המחלה וההתמודדות הוא כמו משקולת
וסוחב מטה
אל תתני לזה!
אני נלחמת וגם את יכולה! (הוקלד ביד שמאל)
אימור26
היי אפרת, תודה על השיתוף, מקווה שתרגישי טוב.
זה קשה נפשית להתמודד עם אשפוזים מרובים אבל אני מקווה שמצבך ישתפר ותחזיקי מעמד!
גם אצלי כל יום היא התמודדות מחודשת עם המצב. אני במצב עדין שאני לא יכולה לשמוח אבל אני חושבת לעצמי רק לא להדרדר למטה. מנסה להחזיק את עצמי בידיים עד שאני אקבל את העזרה שלה אני זקוקה.
אפרת_זיו
אני לומדת המון- להאציל סמכויות, לוותר איפה שצריך, להסתכל על חצי כוס מלאה (בכוח)
להקשיב לגוף
ותודה לך
avsk
היי אימור26 לסדר את העניינים בקיבה מומלץ ליטול אורגנול P73 של חברת ג'אמוקה בלבד ולאחר פרק זמן יש ליטול פרוביוטיקה (ביו 25)
אנונימי 64
לכל אחד יש מחלות שהיה מעדיף שלא יהיו לו.
קראתי מאמר שהעלתה כאן דינה על מחקר בנוגע להתעודדות ומצב רוח שהיה כתוב בו שבניגוד לדעה המקובלת שכדי להתעודד צריך למצא מישהו שסובל יותר ואז באופן יחסי מצבך טוב יותר, מסתבר שהאמת היא שונה והמקום היחיד שבאמת מעודד זה לדעת שיש תקווה לשינוי.
אישית אני יודע שהשוואה עם סבל ומצוקה של האחר היתה כל פעם מעודדת אותי לראות שמצבי לא כזה עגום כמו שהייתי מרגיש לפעמים ואצלי זה היה עובד יעיל.
ממה שאת כותבת בעיקר מבינים שאת סובלת ושהכל מתבלגן לך בפנים. אני חושב שאת צריכה לשוחח עם מטפל או מאמן אישי שיעשה לך סדר במחשבות: מחלה לחוד, כאבים לחוד, זוגיות לחוד, עתיד מיטבי לחוד וכדומה כי אחרת את באמת בבלגן מחשבתי שקשה לפצח אותו. סדר כזה יראה לך מה באמת קורה ומה נמצא אצלך במחשבות וגם איך לשנות ולתקן ולשפר
מתאים
אימור, אני לא יודעת מה קדם למה אבל דיכאון ודחק הרבה פעמים מביאים לחולי פיזי במיוחד בקיבה
חומציות, בעיות בעיקול ועוד . בכלל במצב כזה כל המערכת נחלשת ולכן הוירוסים יכולים לתקוף את הגוף יותר בקלות
טפלי בדיכאון - שיחות, טיפול התנהגותי קוגנטיבי, ספורט (אפילו שלא מתחשק),- כל מה שאת מוצאת כמתאים לך או כולם גם יחד.
הפסימיות , התחושות הקשות, האשמה, ההרגשה שאת נמצאת ליד החיים ולא כחלק אינטרגלי, הריחוק הריגשי מהחבר, המחשבות השליליות על כך שהוא ידחה אותך - מתאימות לסימפטומים של דיכאון ( שאולי נובעת מחרדה )
הם לא בהכרח חופפות למציאות אבל יכולות לגרום לכך שהמציאות תושפע מההרגשות השליליות שלך
כלומר התחושות השליליות שלך מרחיקות את החבר שיתכן שהוא אוהב מאוד אבל הוא מרגיש דחוי ממך ולכן מתרחק .
שתפי אותו בהרגשותיך הסבירי לו שזו תקופה ושאת זקוקה לו למרות שלפעמים את משדרת אחרת.
ואת לא יחידה, יש רבים טובים ומוצלחים שנופלים לשם .
תהיי חזקה, ואל תעמיסי על עצמך מטלות, השתדלי לשחרר, וכן לצאת וכן לנסות להנות במקומות שאת מרגישה בטוח.